אני מכיר אותה מאז שאני זוכר את עצמי, אבל רק בתיכון כשאתי
יצאה לטיול שנתי זה נהיה רציני.
מאז קינאה ואני יחד.
יחסים הדוקים, לעיתים תלותיים, הולך איתה לישון, קמה לצידי כל
בוקר.
יש משברים, אך אף פעם לא דובר על פרידה.
פעם אחת איימתי לעזוב, היא חייכה ושתקה. צדקה.
אחי תמיד אומר שאשתו היא חלק ממנו, אני מבין אותו.
גם קינאה היא חלק ממני.
לפעמים זה מעיק, אבל ככה הן מערכות יחסים ובניגוד לכאלו שבאו
והלכו, אני יודע שנועדנו זה לזו.
אומרים "עד שהמוות יפריד בינינו", ברור לי שגם כשאמות היא תהיה
שם בשבילי, תוודא שאלו ששוכבים לידי לא יקבלו יותר ממני.
עיניים שלי... |