אחי שפר / לילה לבן |
מאפלת היער, מיללות
הזאבים את עולה
שוררת,
נועצת מבט של
איילה טורפת,
חורשת
בי עוד תלם,
זורעת את שירייך בחרבה
העמוקה כל כך,
הבקועה שלי.
קשה ומתפתלת את
חושפת חניכיים בנהמה
נואשת,
נאחזת במילים עד
לובן עור,
עד קרע בבשר
לוקחת את עצמך
מעבר לקצה
על שביל שלא נגמר.
הנה, כישוף הלילה
עוד מעט נגוז.
בדל אור בחלוני
וגם אני כותב
עכשיו.
לא כי אני רוצה ,
אלא כמוך,
אני חייב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|