אני הולך ברחוב - אנשים לא מוכרים ואני לא מוכר
אני חוזר לביתי כה רחוק וכה זר
טפיחה על השכם, חיוך קטן זה כל מה שאני מבקש
אך ברצוני אני איש קטן, איש טיפש

ביתי הישן רחוק כעת שני צעדים
אך אותם שני צעדים הם הכי קשים, הכי כבדים
אותם הצעדים הם דבר לא קל
כי הלב פוחד מסגירת מעגל

כל אדם רוצה לחזור לביתו
אך כשהוא מגיע, לא תמיד האומץ איתו
לא תמיד האדם מוכן את הדלת לפתוח
לא תמיד ליבו מוכן את השנים שעברו לשכוח

לא הייתי כאן שנים כה רבות
ואני מרגיש כאב עז ועיניי דומעות
השנים שעברו היו ארוכות וקשות
אך לא קשות כאותן שתי נקישות

אותן שתי נקישות שעלי כעת להקיש
אותן שתי נקישות שיפתחו את הדלת לזה האיש
זה האיש שלא חזר שנים לביתו
זה האיש שלא ראה שנים את משפחתו

אני מרים אט-אט את ידי
אך היום האומץ - האומץ לא איתי
אני מוריד את היד, מסתובב והולך לדרכי - הרחק
כשאני הולך לבי אט-אט חוזר להיות ריק

באותה ריקנות עברו אותן השנים
באותה ריקנות גידלתי בנות ובנים
באותה ריקנו הפכתי לאיש מצליח
אך אין דבר את הריקנות משכיח