כשהיא הולכת ככה סתם עושה כלום מהכל
היא לא נותנת יחס חם ומשחקת לה בחול
היא מצחקקת עם השמש ומלטפת את הגוף
שוב עובר לו איזה רגע שבו אני נשמע חצוף
סתם יום של ים
סתם יום של אור
סתם יום של ים
סתם יום קצת שחור
כשהיא יושבת עליי מסתכלת עמוק
לא יכול להביט בה וזה עושה לה לצחוק
כשמגיע הרגע שבו צריך לארוז
לוקחת אותי אליה וממשיכה שוב לנדוד
מילים יוצאות מילים חוזרות אוהבים בתוך חלום בלהות
כל רגע הופך לשנייה כמו חלום ללא הפסקה
אומרת שצריכה לעזוב יושב בגשם ולא מרגיש רטוב
אולי זה היובש ששורף בעיניים אולי זה אנחנו שכבר לא שניים
סתם יום של ים
סתם יום של אור
סתם יום של ים
סתם יום קצת שחור
ובסוף כמו בתוך אגדה שנכתבה לפני מאות שנה
מגלה שהדרך אלייך לא כל כך קצרה
אל הים, אל האור, אל הרגע השחור... |
