|
כל כך הרבה אבק
הראות משתנקות במחנק
מין סופה מוזרה
אופפת את העיירה
ממש מרגישים כמו באזור בדמדומים
קשה ללכת אם את העינים לא עוצמים
כמו ערפל כבד שצבעו כתום
אפשר כמעט לחתוך האוויר, אי אפשר לנשום
בין כל הבלאגן הזה, אני אתך
שותים לנו קפה בפנים בבטחה
אני רוצה עוגיות שוויצריות, בסוף קונים ערגליות
אתה הרי מעדיף מתוך עקרון להסתפק בישראליות
ואתה באמת פה איתי
והסיפור הזה באמת אמיתי
זה לא חלום כי המציאות מידי פעם מתדפקת
לא חלום כי מידי פעם מרוב אבק, כמעט נחנקת
ואני לא יודעת לאן זה יוביל
שנינו יחד על אותו השביל
- הרי אין אבנים צהובות פה בסביבה
ומורת הדרך הינה האהבה
כל כך הרבה אבק
הראות משתנקות במחנק
ואני מסתכלת עליך עם חיוך מאושר
ולרגע שוכחת ממעטה האובך המוזר |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.