תמיד מדברים בהלוויות בגוף שלישי, או אפילו בגוף שני, אם אתם
מבינים למה אני מתכוונת...

אז היום, לאחר מותי, אני מרגישה צורך לפנות אליכם בגוף ראשון,
אני, מדברת אליכם...

אני יודעת שיש בכם שמבכרים לראותי חיה ונושמת שוב, מכם אני
מבקשת, אל תכעסו עליי, לא נטשתי, רק הסקרנות לדעת מה קורה אחרי
עידן הגוף, אוכלת אותי...

אני גם יודעת, שיש בכם אנשים שחושבים, ברוך שפטרנו מעולה של
זו. עליכם, אני לא כועסת, כי אין דבר ממלא יותר מלהגשים
משאלה...

אם יש משהו שממנו אפשר לתקשר איתכם מאיפה שאני נמצאת, או אמצא,
אני כבר אתקשר, אתם יודעים שניתן לסמוך על זה, בעיקר בשעות
הקטנות והיפות של הלילה...

ועכשיו אני רוצה להתבטא במה שתמיד בעיני היה (עם שגיאות או
בלי), שפת אם:

So, if you please...
Most of my life I have walked on the ground, now I am
underground, starting to get to know it better, or, for whom
of you considering themselves as logical, ending to know or
feel at all...

זהו, אחזור לשפת אמי, ד"ש להוריי, תבקרו אותם יפה, אני מקווה
שהם מקבלים כל זאת בטבעיות.
אני יודעת שאני כן, טוב אין לי ברירה כבר.
בכל מקרה, אהבתי בחיי, ועדיין, שרון.