9.4.2003, ניו-יורק

"קומי, קומי נו יא עצלנית אחת קומי כבר", שמעתי את סידני צועקת
לי מהכניסה של החדר. סידני היא החברה שלי. אנחנו יחד בערך
שמונה חודשיים ואני מרגישה את זה כנצח. היא משתלטת לי על
החיים, אך כנראה שכבר התרגלתי לזה ולכן אני נשארת איתה. אפשר
להגיד עליה שהמראה שלה שהוא חלומו של כל גבר או אישה במקרה
שלי. חייכתי עליה. היא התקרבה אלי נתנה לי נשיקה על השפתיים
ופתחה במהלך היום "קודם כול תתרחצי ואני אבחר לך כבר בגדים, את
יודעת שאני לא אוהבת את כל הסמרטוטים שאת הולכת איתם כשאת איתי
אז את צריכה להתלבש בהתאם. נלך לשבת איפשהו לאכול ארוחת בוקר.
מממממ... איפה את מעדיפה ב'ניו יורק טוסט' או ב'באק דור'? לא
משנה אני כבר אחליט. ומשם יש לי כמה סידורים שאני רוצה לעשות"
"חשבתי שאולי אני אחפש עבודה היום, את לא חושבת שעדיף?" צעקתי
מהמקלחת. היא נכנסה למקלחת בפנים כועסות "אם את מעדיפה לחפש
עבודה מאשר להיות איתי אז תעשי את זה. את יודעת שאני אתן
בשבילך הכול אבל אם את לא מוכנה להקריב בשבילי יום אחד אז אני
הולכת עכשיו ואני אתקשר אליך כבר בערב אולי ניפגש" "יש לי
רעיון אני יהיה איתך עד שש בערב ואז אני אחפש עבודה" הצעתי
בחיוך מתחנן. "תמיד יש לך רעיונות טובים. עכשיו לכי להתרחץ את
מבזבזת לי את הזמן". סוף סוף הגיעה השעה שש. סידניל'ה אני
עכשיו צריכה ללכת לחפש עבודה, אז תבואי אלי מחר?" "כן, מחר
בבוקר תשדלי הפעם להיות ערה".
הלכתי לחפש עבודה. החלטתי שהיום אני אעבור בשדרה החמישית שם
עוד לא הייתי.
ניו-יורק עיר עם המון חיים אך ללא עבודה. חזרתי חזרה הביתה
לאחר יום קשה ובו חיפשתי עבודה לאורך כל השדרה החמישית. הלכתי
הביתה מדוכאת ועצבנית. לפתע שמעתי קול מרחוק: "טיק טיק טיק",
ככל שהמשכתי ללכת הקול התחזק. ראיתי אותה שוכבת כפופה ורועדת
מקור כשפנס רחוב מאיר עליה. מהר התכופפתי אליה וכשראיתי את
פניה הבחנתי ביופייה. היא הביטה בי מבעד עיניה האפורות במבט
מלא ביטחון שגרם לי להשפיל את מבטי. היה לה אף קטנטן, לחייה
היו סמוקות,  שפתיה כחולות מקור, מבנה גופה רזה ושמלה לבנה
תלויה עליה. פתאום הבנתי שאני עומדת כמו טמבלית מולה עם מבט
מושפל ולא עוזרת לה. במהרה הושטתי לה את ידי ועזרתי לה לקום.
הלכנו אל הדירה שלי בשתיקה. כשהגענו הכנתי לה ארוחה חמה ובזמן
שאכלה סידרתי לה מיטה לישון בה. כשהייתי בטוחה שהיא נרדמה
התיישבתי לידה ולאורך כל הלילה הסתכלתי עליה. היא נראתה תמימה
וטהורה, כשלרגע תהיתי אם פנס הרחוב הוא זה שהאיר אותה או שמא
ההילה שסובבת אותה, היא נראתה כמו מלאך.
כשקמתי בבוקר היא כבר לא הייתה במיטה (כנראה שנרדמתי לידה).
שמעתי מהמטבח את השיר  Bird of Paradise  של  Snowy White
וכשהצצתי מפתח הדלת עלה חיוך על פני - היא רקדה ושרה כאילו
העולם מושלם, היא נראתה כאילו מרחפת מעל מרצפות הרצפה ולרגע
היא גרמה גם לי להרגיש כך. כשהיא ראתה אותי מסתכלת עליה היא
חייכה אלי בחזרה וסמנה לי להצטרף. אמרתי לה בוקר טוב ולקחתי
שוקו מן המקרר. כשנגמר השיר היא כבתה את הרדיו והתיישבה על
ידי. "תודה על הכול, אני תכף הולכת מפה אל תדאגי" אמרה.
"השתגעת?!" שאלתי, "את נשארת איתי עד שתסתדרי, המקום שלך הוא
לא ברחוב" "את בטוחה שלא אפריע לך?" "במה בדיוק?" "אם כך אז
יופי. דניאל" חייכה אלי והושיטה את ידה "לורי. אפשר לשאול איך
הגעת לרחוב?" "אף פעם לא היה לי בית, מאז שאני זוכרת את עצמי
גרתי ברחוב". פתאום נשמעו דפיקות בדלת. "שניה" צעקתי ורצתי מהר
לפתוח את הדלת. זאת הייתה סידני. ניסיתי לספר לה על דניאל אבל
היא נכנסה מהר פנימה וראתה אותה יושבת שם בחולצה ותחתונים. היא
הסתכלה עלי אחר כך עליה ושוב עלי. "יש לך הסבר?" שאלה סידני
והצביע על דניאל. לא ידעתי מה להגיד הדבר היחיד שידעתי הוא
שדניאל גורמת לי הרגשה בבטן שלא הייתה קיימת עד עכשיו ולא
הייתי מוכנה לוותר עליה. "סידני אני מצטערת דניאל היא הבת זוג
החדשה שלי, לא ידעתי איך להגיד לך והפתעת אותי ו..." סידני
פרצה בבכי ואיחלה לי למות ויצאה בטריקת דלת מהבית. דניאל
הסתכלה עלי במבט חסר אונים. הסברתי לה שסידני הייתה בת זוג שלי
ושדי נמאס לי ממנה ושהיא רק עשתה לי טובה שהיא ראתה אותה ככה
אז שלא יהיו לה רגשות אשמה. "למה התכוונת שאמרת לה שאני הבת
זוג החדשה שלך?" "סתם אמרתי את זה בכדי שתהיה לה סיבה לעזוב
אותי וחוץ מזה נראה לך שהיא הייתה מאמינה לי שמצאתי אותך? דבר
יפה כמוך מי היה מאבד?" היא חבקה אותי נשקה לי על השפתיים
והלכה לראות טלוויזיה.

10.2.2004, ניו יורק

החיים שלי נעשו מושלמים מאז שהכרתי את דניאל, מצאתי עבודה בפאב
שבבוקר הוא מסעדה ובערב הוא פאב מצליח לצעירים והיא עבדה בחנות
לסרטי וידיאו. ככל שעברו הימים היחסים בני לבין דניאל נהיו
רציניים יותר וידעתי שהחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי היה לקחת
אותה לביתי. בכל יום שהייתי קמה בבוקר הייתי מלאה באנרגיות
והרגשתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי. למדתי ממנה שאפילו אם אני
ארצה לרקוד באמצע הרחוב אז לעשות זאת. היום הייה יום ההולדת
שלי אני יהיה בת 24. החלטתי לקחת יום חופש מן העבודה כי החלטתי
שלפחות ביום הולדת שלי יש לי את הזכות להתפנק במיטה. כשקמתי
הייתה לי ארוחת בוקר-צהרים על המטבח, אכלנו יחד ואחר כך יצאנו
לטייל בפארק. ישבתי בפארק מצלמת את דניאל מאכילה את הברווזים
מלאה בהערצה על כל תנועה שדניאל עושה. כשקלטה שאני מצלמת אותה
היא הפסיקה הכל וחזרה לשבת לידי. אני אוהבת לצלם אותה היא
מושלמת. בהתחלה היא לא הסכימה לי לצלם אותה בכלל, אני חושבת
שהיא מתחילה להתרגל לרעיון. חזרנו הביתה בסביבות השעה חמש.
שחקנו קצת טאקי ואז יצאתי החוצה לעשן (דניאל לא אוהבת שאני
מעשנת בבית אז תמיד אני יוצאת לסיבוב של 20 דקות בערך),
כשחזרתי הביתה הכול היה חשוך מבחוץ. לא הבנתי לאן דניאל הלכה.
כשנכנסתי הביתה הבית היה מלא בנרות אשר הובילו לאמבטיה. ככל
שהתקרבתי לחדר האמבטיה רעדתי יותר. כשנכנסתי פנימה האמבטיה
הייתה מלאת קצף והיא הייתה בתוכה. עורה היה חלק וכשהסתכלתי
בעיניה הדבר היחיד שרציתי לעשות היה לחבק אותה ולהישאר ככה עד
שנמות. ישבנו באמבטיה כשהיא נשענת על הקיר עם רגליה מפוסקות
ואני יושבת בחיקה. היא חבקה אותי ונישקה את צווארי ולחשה לי
באוזן שהיא אוהבת אותי. אני לא יודעת למה אך פתאום החלו הדמעות
לזלוג על מעיניי אני לא חושבת שהיא שמה לב לזה. אחרי זמן מה
נעמדתי הושטתי לה את ידי ויצאנו מהאמבטיה והלכנו למיטה,
כשהסתכלתי אחורה ראיתי את שובל המים שהשארנו אחרינו. עשינו את
זה באותו לילה עד השעה 5 לפנות בוקר. הרגשתי כנסיכה שנמצאת
באגדה. לא רציתי שהיום הזה יגמר לעולם. היא הייתה מושלמת. בחמש
וחצי ישבנו שתינו על הספה מתחת לשמיכה, שותות כוס שוקו חם
ומביטות לזריחה. ידעתי שאני אוהבת אותה ורציתי להזדקן איתה. לא
יכולתי להפסיק להסתכל עליה, יש לה יופי שלא שייך לעולם הזה.
לפעמיים אני חושבת שעוד רגע וצומחות לה כנפיים. שמחתי שהן לא
צמחו ככה ידעתי שהיא תישאר.

9.4.2004, ניו יורק

הגיעה השעה 22:00 והייתי צריכה ללכת לפאב.
נשקתי לדניאל ויצאתי מהבית. "תהני היום" צעקה לי מהכניסה לבית.
שלחת לה נשיקה באוויר ונכנסתי למכונית. נסעתי כשברדיו ניגן
השיר  Brave heart Theme של moby . נסעתי לאט כי היה לי קשה
לראות מה קורה בחוץ בגלל שירד גשם. פתאום ראית לעברי משאית
נושאת בשיא המהירות. צפצפתי לה במהרה והרבה פעמים שנינו ניסינו
לעצור, אך בגלל הגשם החלקנו, המכונית הסתובבה במקום מספר פעמים
ופתאום בוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם  התנגשה בי מכונית. היום אני
מסתכלת על דניאל מלמעלה. אני רואה אותה בוכה יום יום וקשה לי.
מעולם לא ראיתי אותה ככה היא הייתה המלאך שלי שנשלח אלי ואני
עזבתי אותה. הדבר שאני הכי מצטערת עליו הוא שמעולם לא אמרתי לה
כמה אני אוהבת אותה.