לא מרוצים מהנתונים

את יוצאת עמו מזה זמן מה. הוא בחור נחמד, מצחיק ושנון ויש
אפילו סיכוי טוב שאמא שלך תאהב אותו. הפרפרים מתחילים להכות
בכנפיהם בבטנך בכל פעם שאתם מתראים ושהוא נוגע בך, והכל נראה
מבטיח כמו סרט חדש של בראד פיט האלוהי.
אז נכון שהרכש החדש שלך לא נראה כמוהו, אבל גם לא חסר לו, והוא
אפילו מנשק נהדר. לבסוף, מגיע רגע המבחן - אתם חוזרים מבילוי
אליו או אלייך, מתנשקים, מתחרמנים, ועד מהרה הבגדים נושרים
מגופכם בסערת חושים מדהימה כמו עלים בסתיו. אתם מדלגים למיטה
בחדר השינה בבגדיכם התחתונים וכולך עולצת ושמחה. את קורעת
מעלייך את החזייה והתחתונים ומחכה לו במיטה. הוא עומד להסתער,
מוריד את התחתונים עם חיוך על הפנים ואיבר זקור ואת... כל מה
שבא לך לעשות זה לסגור את הפה הפעור, להתלבש ולרוץ הביתה כל
עוד רוחך בך... את ציפית לטיל בליסטי, או לפחות לאקדח, וכל מה
שאת רואה זה... קליע.
יש משפט מפורסם שטוען: "הגודל לא קובע". אני אומרת, שמי שהמציא
את זה, זה גבר ממורמר עם איבר קטן, ורגשי נחיתות גדולים.
בתרבות האנושית, ולא רק בזמננו, מאז ומתמיד איבר המין הזכרי
נחשב לסמל הגבריות, כמו ששדיים דשנים נחשבים לסמל הפוריות
הנשית. גם כשאנחנו לא מדברים על כך בפרהסיה, זה שם וזה מציק
לנו. הנשים חושבות: "האם השדיים שלנו גדולים מספיק? גדולים
מדי? מוצקים? עומדים?". ההגברים חושבים: "האם הזין שלי מספיק
ארוך? גדול? עבה? האם הוא יעמוד לי וישרת אותי כראוי?"
מסתבר שמעט מאוד אנשים אכן מרוצים ממה שצייד אותם הטבע. אם כך,
נותר להשלים או לפחות לנסות ולשנות את מה שניתן. ניתוחי שדיים
הם אחד הניתוחים הפלסטיים הכי פופולאריים, בעיקר הגדלה עם
סיליקון או מי מלח. גם ניתוחי הרמת החזה הם שכיחים למדי.
מאידך, גם ניתוחי הקטנה מצויים בשפע. אם זאת, ישנן גם אפשרויות
זמניות והפיכות, שהן "חזיות הפלא", או "Push Up" בשמן הנפוץ,
בשלל גזרות ובריפודים שונים, שתפקידן להרים, להגדיל ולעצב את
החזה. לבעלות החזה הדשן, המציאו את "חזיית המינימייזר" שיוצרת
תחושה של חזה קטן. לגברים למרות זאת, אין יותר מדי אופציות.
קיימים בשוק ניתוחים, אולם אלו מסוכנים, ומגדילים את האיבר
בסנטימטרים ספורים ולא ממש אפקטיביים. מה הפלא שיש לנו בטחון
עצמי נמוך? מספיק לצפות בטלוויזיה או בסרט פורנו, ולראות את
הנשים מוגדלות השדיים, שלא היו מביישות את המחלבה המפוארת
ביותר של תנובה, או גברים רבי-און, עם איל ניגוח בין הרגליים,
וכמות בלתי נדלית של תחמושת. גברים משווים בין איברם מגיל קטן,
מודדים בסרגל, וגם בוחנים אחד את השני במקלחות בצבא.
לכולם זכורה בוודאי הסצנה הידועה מ"סקס והעיר הגדולה", בה
סמנתה שכבה עם גבר סקסי והורס. במיטה, כשהוא חדר לתוכה, היא
אמרה לו בנואשות: "נו, תכניס אותו כבר!" והוא ענה לה: "אבל הוא
כבר בפנים..." לאחר מכן ספרה בעצב לחברותיה, שהיא גלתה לחרדתה
ש"יש לו עפרון קצוץ", והיא לא יודעת מה לעשות, כי חוץ מהפרט
הקטן (מאוד) והלא כל כך שולי, הוא כן מצא חן בעיניה.
ובכן, החלטתי לכנס שיחת בנות דחופה עם חברותיי הטובות, ולברר
אחת ולתמיד: האם הגודל באמת קובע?

הדעות חלוקות:

גילת: "בוודאי שכן, בעיקר כשמדובר בזין וביהלומים..."
טלי: "יש בזה משהו, אבל אני אספר לך מקרה שקרה לי, יותר נכון
סיוט-שלא-מהעולם-הזה. יצאתי עם מישהו חודש, היה אחלה והכל, ואז
באתי אליו הביתה. התחלנו להתמזמז, ואני הייתי כולי חרמנית.
טוב, אני מתפשטת והוא גם, ומה אני אגיד? חשכו עיניי! היה לו מה
זה זין קטן! אלוהים... בחיים לא ראיתי דבר כזה! כאילו שמאז
הברית מילה המוהל עדיין שולח לו תשלומי פיצויים. זה היה סיוט.
הזדיינו ופשוט לא הרגשתי כלום. אחרי שהוא גמר, הייתי מאוד
מתוסכלת, אז הלכתי למקלחת בתירוץ של "להתקלח". אני אומרת לך,
להכניס אצבע כבר היה יותר מספק."
גילת: "לי עד עכשיו היו גברים עם איבר ממוצע, אבל מה שכן,
אני יכולה להרגיע את הגברים: היה לי מישהו שטען שהאורך שלו הוא
21 וחצי ס"מ, אז התלהבתי. בפועל לא מדדתי, אבל אני יכולה לומר
שהיה יסוד לדברים... אבל מה? בתור זיון הוא היה על הפנים. הוא
גם לא השקיע, כי גברים בדרך כלל חושבים שאם יש להם זין גדול,
אז הם לא חייבים להשקיע במשחק המקדים. גם כשהוא היה מעלי, הוא
לא נכנס עד הסוף וכאב לי, כי זה היה גם עבה, וכשניסיתי לשבת
עליו, הרגשתי כאילו משהו תקוע לי שם..."
שרון: "אני הייתי עם שני גברים, ולשניהם היה בגודל של מחק.
אז זה לא ממש הפריע לי, כי אני לא יודעת מה זה אחרת, אבל אולי
אם אני אתקל במשהו יותר גדול, ואני אהנה יותר, אז אני לא אבין
מה עשיתי עם המחקים. כעקרון, הם היו חברים שלי, אז כשעושים
אהבה, יותר גמישים מאשר "סתם להזדיין".
עינת: "אני חושבת שהגודל בהחלט קובע. תראי, אני נשואה, ותדעי
לך ש-90 אחוז ממערכת יחסים זה סקס. אם הסקס לא טוב, אז הזוגיות
על הפנים, ושום דבר לא מפצה על איבר קטן. אם זה ממוצע, סבבה,
ואני לא חושבת שצריכים להיות לו ביצועים משהו, כי אני פשוט
יכולה לשבת עליו ולעשות את כל העבודה. אם הוא לא משקיע, או לא
יודע איך, אני יכולה להדריך אותו, אבל את הגודל אי אפשר
לשנות..."

את מרוצה מהחזה שלך?

גילת: "לשמחתי הרבה, החזה שלי גדל בזמן האחרון במידה שלמה,
ואני כרגע C75. הוא התמלא יותר, ונראה פחות נערי. לטעמי הוא
עדיין קטן, הייתי שמחה לקבל חזה גדול יותר, או לפחות קצת פחות
שפיצי. גברים מאוד אוהבים את הציצי שלי, בעיקר כי עומד ומוצק.
אני חושבת שלגברים פחות משנה הגודל, כי ציצים תמיד כיף להרגיש
ביד, או בפה..."
שרון: " עד גיל 16 הייתי שטוחה לחלוטין. היום יש לי חזה גדול
וגברים רבים מתחילים איתי (בזכותו), אבל כבר למדתי לזהות מי
מתחיל איתי כי אני נראית טוב ובעלת אישיות כובשת, ומי בגלל
החזה. פעם זה הציק לי, בייחוד גברים שמעירים הערות חסרות טאקט,
ונועצים מבטים. היום זה מחמיא לי. ברור לי שחזה ענק מושך תשומת
לב, אבל לדעתי תלוי מה הבחורה לובשת, מה היא משדרת, איך היא
עומדת, וכו'".
עינת: "אני חושבת שכל חזה הוא יפה וטוב, אבל כשהוא מוגזם
בשני הכיוונים - "שתי פטמות" או חזה ענק, זה לא יפה. יש לי
חברה עם מידה F, שזה שני הציצים שלי ביחד, פעמיים בכל צד. היא
שנאה את זה, כי לא ראו אותה, אלא רק את השדיים שלה, והיא הולכת
לתופרת שתתאים לה חזייה במיוחדת, כי אין את המידה שלה בחנויות,
ונורא קשה לה למצוא בגדים. לאחרונה היא עשתה ניתוח להקטנת חזה,
כי הוא הרס לה את הדימוי העצמי, וגרם לה לכאבי גב נוראיים".

ובכן, כדי לא לקפח את עמדת הגברים (בכל זאת הם צריכים להשמיע
את קול הבאס שלהם מתישהו), שאלתי כמה גברים את השאלה:

מה דעתך על האיבר שלך?

אבי: "כמו שהגוף שלך מתפתח בגיל ההתבגרות, כך גם הדימוי
העצמי שלך. אני גר בקיבוץ, בו הילדים ישנו בפנימייה במהלך
תקופת בית הספר, ולכן גם אנחנו היינו מתקלחים ביחד. כמובן שכל
ערב שישי, במקלחת לפני היציאה, היינו מודדים את גודל הכלי
שלנו, והנועזים מבינינו אף היו עורכים תחרויות "מי משפריץ יותר
רחוק". כמובן שלא היה מדובר בתחרות רובי מים. לכן, למדתי
להודות לאל כל פעם על העובדה שאבא שלי במקור מדרום אפריקה,
ובירך אותי בגנים שלו." אייל: אני אף פעם לא מדדתי ואני חושב
שאני מספיק בוגר כדי לדעת שהגודל לא באמת משנה, למרות שאין ספק
שבפעם ראשונה עם מישהי תמיד חוששים מהתגובה שלה ואיך שהיא תקבל
אותך ואם תצליח לספק אותה. זה מן קטע כזה של גבריות לפעמים,
לספק בחורה כדי לדעת שאתה יכול, בשביל האגו. אני חושב שרוב
הבנים לא שווים כי לא נוח להם להסתכל על איברים של אחרים או
לדבר על זה. אולי מפחד שיסתכלו עליהם אחרת או שיחשבו שהם
הומואים. גם בדרך כלל האיבר בחברת בנים במצב רפוי, כך שלא ניתן
לדעת את הגודל האמיתי במצב זיקפה. יש בנים שיש להם קטן במצב
הרגיל והוא ממש גודל כשהוא עומד ויש בנים שיש להם גדול כשהוא
רפוי, אבל בקושי גודל כשהוא עומד. בסופו של דבר הם משתווים
פחות או יותר במצב זקפה... אני דווקא מרוצה מהגודל שלי ולא
הייתי משנה בו כלום. האמת שאף פעם לא שאלתי בנות שהייתי איתן
מה הן חושבות על הגודל, אלא רק על הביצועים.

ומה אתם חושבים על הגודל של החזה הנשי?

דור: אני חושב שצריך לפחות חופן, כלומר שיכנס לי יפה ליד,
כדי שבאמת אני איהנה הנאה גופנית מיחסי מין. לגבי לצאת עם
מישהי, זה לא יהרוס לי אם יש לה חזה ממש קטן או גדול, כי אני
אוהב אותה בכל מקרה על פי המכלול שלה.
אבי: אני מעדיף חזה גדול, כי זה יפה להסתכל ויפה וכיף לגעת
ולשחק איתם... אני אוהב לגעת בכרויות הרכות האלו ואני הכי אוהב
לישון עליהם, וזה קצת קשה כשהבחורה שטוחה והחזה נופל לצדדים...
זה הרבה יותר נשי, ומי שיגיד שהוא אוהב חזה קטן, זה רק בגלל
שלא יצא לו להיות עם מישהי עם חזה גדול והוא סתם מנסה להיראות
טוב בעיניי בנות עם חזה קטן. תכלס, כולם מתגרים מבנות עם חזה
ענק סטייל פמלה אנדרסון ולא מאיזו מקל בית שימוש.
אייל: לי לא מפריע לכאן או לכאן. אני דווקא אוהב חזה קטן, כי
זה נראה לי סקסי יותר מחזה גדול ונפול. בכלל, חזה קטן זה נכס,
כי בגיל 30, החזה כבר לא יגיע לה לברכיים... יש לי חבר שבכלל
אוהב אותן רק עם פטמות, שזה כבר מגעיל לדעתי. הייתה לו חברה מה
זה שטוחה, כמו קיר, אבל הוא דווקא אהב את זה. עכשיו כשאני חושב
על זה, היה לי פעם קטע ממש שלא נעים. יצאתי עם מישהי והיה לה
חזה יפה כזה ופעם ראשונה ששכבנו, היא הורידה את החזייה והייתי
המום כי פתאום נהיה לה חזה ממש קטן וזה די הגעיל אותי".

ובכן, לתשובות סופיות לא הגענו. זוהי קושייה שקיימת מאז שקיים
המין האנושי, ויש מספר רב של דעות  כמו מספר האנשים. אחרי הכל,
אי אפשר כנראה לענות על השאלה הזו, מאחר ובסופו של דבר, מדובר
בטעם אישי...

אשמח אם תענו גם אתם על השאלות הללו...
פורסם במגזין מס' 20 של "בננה" למבוגרים.

נזכרתי ביצירה שלי מלפני הרבה זמן, קריקטורה חביבה:
http://stage.co.il/s/180277