לא יודעת מה קרה
ניפצנו את בועת האבה.
כולם אמרו לך שאתה טועה
ורק אתה נשארת בשלך.
אמרת שזה תנאים, מה שאני מציבה,
אז תסלח לי אם כל שניה בגללך הרגשתי פגועה.
כשזה קרה,
כשניפצנו את הבועה,
באת אליי בתלונות שאני התחלתי,
אמרת שאני זאת שהפרה את ההבטחה קודם.
אבל אולי לא שמת לב, אתה זה שהפר קודם!

חבל שהרגשות שלך אליי לא היו כ"כ חזקים,
חבל שלא רצית להוציא אחת מחייך כדי להשאר איתי!
חבל שהראת חוסר אכפתיות כל פעם שהלב שלי התנפץ בגלל הנושא
הזה.
חבל!

אתה - כנראה אולי שכבר לא היה מזיז לך,
אולי עשית הכל כדי לגרום לי סוף סוף להפרד ממך
כי לא ידעת איך לעשות זאת בעצמך!
אולי...

אבל כנראה שזה כבר לא משנה,
אתה לקחת אותי כל הזמן כמובן מאליו,
הבטחת שתפסיק והפרת - בגלל זה קיבלת את הפרת ההבטחה שלי,
שת'אמת, לא הייתה בכוונה -
זאת פשוט תגובה טבעית למה שמרגישים שגורמים לך להרגיש כמו
סמרטוט ועוד מול מישהו!
אז בפעם הבאה כשאתה מבטיח משהו לבן-אדם,
תבטיח ושיהיה מכל הלב - ואל תפר!

אחרי תקופה כ"כ גדולה של הרבה אהבה ולפעמים גם עצב,
זה היום נגמר.
והכל בגלל טמטום סתמי שהיה טמון באחד מאיתנו.
וחבל שנתנו (כן, נתנו!) לו להמשיך לפרוח.