כאן, בין הפטיש לסדן.
כותב לו אדם,
העורק אל הדגל.

שם, בין הלילה והיום.
מתנשמת לה חוה,
לנשמתה משקרת.

כאן, בין ערות לשינה.
ניצב לו חלום,
שכמו תשבץ בשבת,
אין בו היגיון.

שם, בין חומות של שתיקה,
לדלת נעולה.
היא מוצאת נחמה,
בעבודה משחררת.

כאן, בין יאוש לשלווה.
מיילל לו חתול,
בקולות מלחמה,
נשמה לו מיוסרת.

שם, בין העט הבודד,
לדף הדומע.
מתעלמת נערה,
משיר נוגע.
                וכאן,
                   היא מכתימה,
                       את אותיות האהבה.