הוא הושיט את ידו לעברי, הרגשתי את ההרגשה של ידו המונחת על
כתפי עוד לפני שהצליח לגעת בה, ההרגשה הייתה מלאת עוצמה, הרגשה
של כוח, שליטה. הוא הניח את ידו על כתפי, הוא ליטף אותה
בביטחון, הוא ידע שזה לא בסדר, הוא ידע שהוא טועם מן הפרי
האסור, הוא ידע אך ביצע את מעשו בכל זאת.
לא ידעתי אם לעצור אותו או להסחף, גופי צעק הסחפי, היצרים שלי
צעקו כן ! כן! הסחפי! אבל הקול שחזר והתנגן לי בראש אמר לי לא!
זה דבר שגוי! זה לא מציאותי! תפסיקי! את מגעילה!
ידעתי שעליי לעצור.
ומיד!
זהו משחק מסוכן.
התייצבתי על רגליי, הפניתי את גבי אליו ואמר בקול חלוש "אני
חייבת לעצור".
הוא קם, לבש את מעילו, הפנה את גבו ופסע לעבר דלת היציאה.
אני רק עודדתי אותו להבין את הדבר המוטעה ולעזוב.
דמעות זלגו על פניי, רציתי אותו כל כך, למה עזב ולא שכנע אותי
להמשיך? למה?
לעולם לא אתאהב יותר בגבר נשוי.
לעולם לא אתאהב יותר בבעלים של אחיותיי.
עשיתי טעות, אך לא טעמתי לגמרי מהפרי האסור.