רביצה חסרת מעש, זרוקים בתוך מיטה חמה
תלתליה על חזי פרועים, נראים כמו רעמה
שוכב, מביט אל החלון, אל ריקוד טיפות הגשם
ולעצמי חושב, אני אומר לי "למה לא בעצם?"
כופף ראשי לכיוונה, אומר לה משהו בלחישה
והיא צוחקת, מהרהרת ומנשקת בתשובה
את מה שבא אחר כך, לא אתאר כאן בכתיבה
אין שום ספק, גידלתי לי, ילדונת שובבה
בבוקר יושבים בחוץ, סיגריה וקפה
העננים הלכו בלילה, השאירו לנו יום יפה
שכן עובר, לבוקר טוב הוא מברך בלבביות
כנראה שעל פני שנינו עוד מרוחה שובביות
לוקחים את האוטו, בכיוון של הים
בתא המטען יש סל פיקניק מוכן
מוצאים מקום שקט, פורשים עצמנו
ככה סתם מבלי לדפוק חשבון לזמן
הרוח משחקת לה בקצף הגלים
ילדה קטנה רצה על הקו בין חול ומים
ושנינו על שמיכת פיקה דקה
מסתלבטים אל מול הכחול הזה של השמיים
פרוסת נקניק עבה מונחת על פרוסה עבה של לחם
אני על ילדתי מביט, חושב לי "למה לא בעצם?"
ומשחק בשערה, לוחש כמה מילים בשקט
היא את הלחם מניחה בצד, אותי היא מנשקת
אחר כך, בלי סיבה גלויה, בכוח מחבקת
שמיכת פיקה דקה וחול, עליי היא מתרפקת
אז למה לא בעצם? איפה כאן הבעיה
אם זה מרגיש נכון, אז אין בכלל מקום לתהייה
אמרו כבר לפנינו, שאם זה ככה עושה טוב
אז לא צריך יותר מדי לנתח ולחשוב
יש לה היסטוריה לא פשוטה, גם לי, ניתן לומר
הרבה דברים קרו, ולא תמיד, בחיובי הכל נגמר
ככה שיש לנו מקום, על סמך הניסיון של שנינו
לחשוש שמשהו טוב לא בהכרח יצא בינינו
וגם החברים אומרים, והם עוד בעדנו
שלא כדאי שניכנס לזה, פן יהיה זה בעוכרנו
אך לא אני, וגם לא היא, שומעים לקול ההיגיון
כי מה לרגש ולשכל? זה ממש אוקסימורון
זורם לנו, נעים לנו, להיות סתם כך ביחד
ולמה שנרצה את כל זה לקלקל עם פחד
כי בינתיים, למרות מה שכולם אומרים
מרגיש לנו כמו קסם
מביט עליה מביטה עליי
אז למה לא בעצם?
שמעתי דיסק של מאיר אריאל. נורא רציתי לכתוב משהו כמוהו. זה
מה שיצא לי. |