קמתי עם מצב רוח מחורבן.
לקחתי אספירין מהמגירה וזה לא ממש עזר.
נסעתי לחברה שלי עם הרכב.
בדרך עשיתי תאונה. התנגשתי ברכב ממול. חזיתית.
באוטו הייתה זקנה עם חתול. שניהם נהרגו.
כשאני חושב על זה עכשיו, החתול הזה נראה כמו החתול שהיה לי
בחלום.
חלמתי שאני נמצא במצריים, ואיזה חתולה לוחשת לי באוזן איפה
מונח איזה אוצר של איזה מלך אחד במצריים.
וכשבאתי לקבר שלו, כל מה שמצאתי  זה חרא ותפוחים רקובים על
הרצפה. והמון המון חרא. על כל השטח. בטח מכל החתולים שטיילו
שם.
בכלל מה הם תופסים כל כך הרבה מחתולים. עוד יצור שעושה חרא.
כלב לפחות נאמן.
סחבו אותי לתחנת משטרה. השוטרים אמרו לי שבמידה ותמצא שזו
אשמתי, אני עלול לשבת עד 7 שנים.
נורא פחדתי.
לחברה שלי כבר הלכתי ברגל. הגעתי אליה בערב, אחרי שהלכתי עשר
קילומטר.
סיפרתי לה על כל מה שקרא לי היום, וגם על החלום המוזר על
החתולים, והיא כרגיל התחילה עם השטויות שלה.
"החרא משול לזקנה שדרסת, והחתולה משולה לתחנת משטרה שכמעת שללה
לך את הרשיון".
רק עוד כאב ראש היא הוסיפה לי. כשאני חושב על זה עכשיו הראש
שלי ממש אבל ממש כואב.
עומד להתפוצץ כל רגע.
ולחברה שלי אין בדיוק אספירין בבית. היא אומרת לי שכל פעם
כשכואב לה הראש היא הולכת לחברה שלה ממול שתעשה לה מדיטאציה.
היא אומרת שזה עוזר. לקחתי את הרכב שלה וחזרתי הביתה.

בדרך עליתי על עוד משהו עם הרכב. אני חושב שדרסתי עוד חתול.
איזה קטע. שתי חתולים באותו יום. אני מקווה שהם לא שחורים,
אחרת יש לי מזל ממש, אבל ממש חרא.
חכו שאימא שלי תשמע על זה...

קמתי בבוקר. חלמתי ששכן שלי התאבד. יצאתי החוצה מהבית והכל היה
מוצף במשטרות.
הסתכלתי למעלה וראיתי את השכן שלי תלוי על אחד המטפסים שעל
הבית.
במכתב שהשאיר כתב שנמאס לו מאשתו, אבל בעיקר נמאס לו מהשכן
מתחתיו ששם כל כך הרבה בסים, כך שבלילה הוא מרגיש איך שהזין
שלו קופץ...ואני השכן היחידי שגר מתחתיו ומשמיע מוסיקה
בוואליום כל כך גבוה.
חברה שלי אומרת לי שכל זה קורא לי בגלל שאני בגיל ההתבגרות.
אפילו שאני בן 26.
היא אומרת שבגלל שאבא שלי הרביץ לי כשהייתי קטן, גיל ההתבגרות
נדחה לי עד עכשיו.
ואני לא אכפת לי גיל ההתבגרות גיל השמיתבגרות. אני את הכסף שלי
מקבל מדולבי סראונד.
הם אלה שבגללם השכן שלי מת. שיפסיקו ליצר בסים כל כך טובים.