שוכבת, עינייה פקוחות
ידיה לרווחה מושטות
לצידה נוגעת ברוך הסדין
כמו מצפה לאיטה ליום הדין
מכסה את פניה ממנה
ומתעטפת בהרגשה המשונה
הצפיה הדרוכה, השקטה
כמו מחנות נקנתה
והנה הרגע לאט מתקרב
בחוץ כבר נשמע העורב
איך הוא מעז ולמה מתערב
ואיך אפשר עכשיו לסרב
השיא כבר עבר
הכל שוב נשבר
בפנים כהר געש הכל מתפרץ
מרחוק, כך נדמה, הרגש קורץ
שוכבת, עינייה פקוחות
ידיה לרווחה מושטות
והדמות שמולה האוחזת במושכות
שואבת את כל הכוחות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.