ושוב לפסוע באותם השבילים
שבהם צעדתי כל חיי,
ושוב לטעות באותן החלטות קשות
שבעצם אין בהן ברירה.
ושוב לשמוע את אותה מנגינה שמלווה אותי -
מוזיקת רקע נוגה.

שוב לחשוב בטעות אולי צדקתי
ואולי זה היה קורה
וכשאביט בעיניך אראה איך הכל משתנה.

שוב למצוא את עצמי בלי בחירה
בפזמון ישן וקבוע ,כמו סרט דבילי
בלי תוכן או מסר שהכל שם ברור וידוע.

שוב לדעת שאין לבכות על מה שקרה
אבל בלי שליטה לאבד בעצבות מיותמת
הרגשה יקרה.
ולעולם תמיד לדעת שאין זה חשוב מה היה -
זה יחזור בדיוק כמו שעון גרמני
על הזבל של שנה שעברה !