נמאס לו להיות סתם ילד אפור,
בשכונת החיים.
אז מצא לו ספר,
והקים לו ארמון,
דימיוני.
הוא חשב שיראה סוף סוף את האור הבהיר.
ושאז יוכל סוף סוף לנשום אויר.

לא תרצח,
לא תגנוב,
לא תענה.
הוא שמע ת'דיברות וחשב,
הזיפים כבר ארכו מאוד על פניו.

אז הלך ולמד אצל איזה אחד,
עם זקן וכיפה.
הוא למד איך צמים בכיפור,
(אה אה אה אה אה אה אה אה)
הייתה זו תקופה נפלאה והוא כל כך שמח.
רק שנים עברו והוא לא אמר:
"אני אוהב אותך".

לא תרצח,
לא תגנוב,
לא תענה.
הוא שמע ת'דיברות וחשב,
הזיפים כבר ארכו מאוד על פניו.

הם מצאו לו שידוך מצויין,
ממשפחה טובה.
היה שם הכל,
באמת.
רק לא אהבה.
אז הלך ולמד אצל איזו אחת,
עם עיניים כחולות.
עד היום שומעים את שניהם בוכים,
בלילות.

לא תרצח,
לא תגנוב,
לא תענה.
שמע ת'דיברות וחשב,
אולי אמציא לי דיבר משלי:
"לא תאהב".