ברוקן סואל / צעקה |
עומדת ליד הדלת וקוראת
בשמך.
והדלת ננעלת בפניי,
צליל הנעילה את הלב שובר,
נותרת עמדת.
ולנצח אעמוד עד אשר יפתח פתח
לאהבה, עד שתתן לי להיות
לנצח שלך.
ואדפק על הדלת,
לטיפת צומת לב,
טיפת רחמים.
אתה בחור אדיש
יושב בחדר ומנגן עוד
מנגינה.
והיא נוגעת ללבי,
ללב פגוע.
היא באה מלבך, לב אבן.
ואתה ניגש לדלת,
ופותח אתה, בקול אדיש אומר תזוזי
וחולף על פניי.
נעלם מהאופק,
נותר לבד, צוקת לעד
שאוהבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|