"עוד משחק אחד ודי" הוא צעק לשאר חבריו.
וכולם הלכו לכביש כדי לארגן את המשחק האחרון.
קרמבו על הקו הקטוע. הילד מחכה לסימן מהמכונית כדי לקפוץ.
הסימן- שתי מטר ממנו.
הוא רץ הכי מהר שרק יכל, לקח את הקרמבו, והתחפף.
במזל הוא יצא מזה בזול- נהג המשאית רק צעק עליו, וביקש את
הפרטים הבדויים על הילד שכמעת דרס.
"תורו עכשיו" אחד הילדים מהשורה צעק.
והוא יצא משורת הילדים במדרכה והלך לעבר הכביש. עוד קרמבו הוא
שם על הקו.
ואוזניו קשובות למשאית המתקרבת.
היא הגיע.
כשהיא שתי מטר ממנו החל לרוץ לעבר הכביש. קול הצפצפה נשמע
למרחוק.
הילד לקח את הקרמבו והתחפף. הנהג צעק ולא יותר. אחר כך החל
לנסוע.
המשחק התחיל להיות מעניין כשמוטי קפץ באוויר כדי שהמכונית לא
תפגע בו.
ועוד הפעם אותו סיפור- צעקות ופרטים בדויים. וזהו. עוד הפעם
יצאנו בזול.
המשחק היה הכי מעניין כשמכונית פגעה בילד של השכנים ממול, שאת
שמו אני לא זוכר.
אולי אלי או משהו כזה.
המכונית פגעה בו ישר. בצלעות. הוא נפל על הרצפה ולא קם.
בלי צעקות, בלי פרטים בדויים ובלי זול.