שלושה אנשונים קטנים חיו בפאב pitball באיזור תעשיה של רעננה.
ליד צומת רעננה צפון. אם ישבת בקומה העליונה שבמקום, יכולת
לראות שלוש דלתות שהתחזו לחלונות. צפו הם על יושבי הבאר. על
השיכורים, המסוממים, המעשנים והנאהבים. הם רואים את המארחת,
הברמן והדיג'יי. והרבה עשן. ממוקמים מעל לשירותים.
דלתות נפתחות, דלתות נסגרות.
סטוצים חשוכים, איפור מחודש ופריקת נוזלים. הרבה רעשים. הרבה
חיים שהיו שם. עיניהם ברקו בשעת פתיחת המקום. רבע לאחת עשרה
בלילה בדיוק. אהבו את ראשוני הבאים, אשר התענגו על רגעי
הפרטיות המעטים והקצרים של המקום. בחורים משכיבים בחורות על
השולחן. בחורות משכיבות בחורות. חולצות מתרטבות מכוסות- שיכר
שפוכות. חלומות. חושים מתערפלים, ומבעד לתריסים הם צופים.
שלושת האנשונים שמבעד לדלתות הזעירות. הסגורות. מביטים
מהחשיכה. רואים ושותקים, כמו מפחדים, כמו מסוקרנים.
אין לאן ללכת. כלואים הם. כל דלת סמוכה לשניה, במעלי הקיר
בסמוך לתיקרה. ללא דרך יציאה או ירידה. שם למעלה בקיר הכחול.
שלושה דלתות לבנות עם תריסים אפורים והלילה שחור. כל לילה
חופרים הם עוד חלק במנהרה שתוביל אותם החוצה. לברוח.
ובלילה, כמו משותקים מתבוננים.
בפעם הראשונה כשהגעתי למקום, מצאתי אותו ריק. אני ויוסי הגענו
למקום רבע שעה לאחר פתיחתו כפי שהסתבר לנו לאחר מכן. עלינו
למעלה, והתיישבנו. יוסי הלך להביא לי את המשקאות מהבאר, ואני
נותרתי לבד בקומה השוממה. כשנתקלתי בדלתות בפעם הראשונה, ישר
ידעתי שהם שם. הם חייבים להיות שם. יוסי צחק עלי כשסיפרתי לו
על זה. אבל אני ידעתי. למרות שהזמן עבר, המקום נותר שומם.
היינו היחידים בפאב, מלבד זוג אחד שרקד בקומה התחתונה.
מאז הגעתי שוב ושוב לפאב, ישבתי באותו המקום, והתבוננתי.
חיכיתי לסימן. אתמול, כשהגעתי, ראיתי עיגול צהוב זוהר מבעד
לתריס שבדלת. הוא היבהב מספר פעמים ונעלם. קלטתי את המיצמוץ.
המשכתי לשתות ליקרים שונים ומשונים, עם שמות מוזרים. לאחד קראו
זין ארוך ולאחר מוח מדמם. הזמנתי קוקטייל בשם הפלה. הוא גרם לי
לאותם תופעות לוואי שנגרמות מהפלה אמיתית. גועל נפש.
הראש שלי נהיה כבד. ריק ממחשבה וכאב.
הנחתי את הראש לרגע על השולחן, והחלטתי שזהו סימן להתקפל
הביתה. הנחתי שכדאי להזמין מונית, ולחזור לקחת את המכונית
למחרת. פקחתי את עיניי, וראיתי דלת רביעית שנוספה. מיצמצתי
בחוזקה כדי לחדד ראייתי, אך הכל פתאום השתנה. נמצאתי שם. מבעד
לדלת עם התריסים האפורים על הקיר הכחול. מתבוננת. רואה אנשים
משתכרים, מעשנים, מתמסטלים, מזיינים. מבעד למסכת עשן. הרבה
עשן. לא היה הרבה בחדר.
ריק.
הגשמת חלומם של האנשים להתרוקנות נפשית. מחיקת העצב, השימחה,
הרגשות באופן טוטאלי מתבצעת מבעד לדלת הלבנה עם התריסים
האפורים.
עיניים ממצמצות, קוראות ומפתות. צועקות ומשוועות לעזרה. חפירת
המערה מתמשכת. אצלי היא רק מתחילה. והלילה שחור.