רן רוז / קרן אור |
אותי עזבה,
נטשה.
מרגישה כל כך ריקה.
איזה אירוני,
שדווקא היא מבין כולם,
דווקא היא מכל העולם,
כבר לא מאירה עליי.
לא מציצה לכיווני.
לא שומרת.
לא עוטפת אותי ומגוננת בהילה של אור.
עכשו רק חושך,
גופי כאוב.
רוצה לצרוח,
אך לא מסוגלת להרפות.
קרן אור,
כעת כבר לא לצידי,
התמוגגה מליבי,
ואיתה,
פרחה גם נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|