כשהעיניים רואות רק אדום ושחור
ובעולם אין עוד לבן,
אני חושב על הלבן של פעם
שעכשיו פתאום נעלם.
לבן שנגע פעם בשמים, עם עלה של זית בפה.
לבן שסימל ואמר וחזר - העולם שלנו יפה.
אך מדוע זה השתלט לו השחור
עם טיפות החיים הנוזלות באדום?
אך מדוע זה נעלם לו הצחור
והשאירנו לבד בצל הגרדום?
ומדוע זה, ולאן נעלמו הימים
הימים שנקראו בפי "החיים"
ומדוע זה הם נעלמו להם בתוך בתים?
בתוך הבתים של בית החיים??
ורק אני נשארתי פה לבדי
נאנח וגונח,
רק אני נשארתי פה
זוכר ולא שוכח.
נכתב ביום השואה- כ"ז ניסן התשס"א |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.