סיגל גרוס / חיוכים עצובים |
חיוכים עצובים זולגים
על פני.
ורטט.
גופים בודדים מרחפים עם הרוח.
רוצים להתחבר לקולות.
גרגירי אבק מונעים
מתחפשים לשברירי אדם.
ככה זה כשנגמרת האהבה -
שתי חתיכות זכוכית
נושקות לחיים.
וגם למוות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|