הכל התחיל באיזה אחר-צהרים באוניברסיטה. פתאום רעדתי כולי
והקאתי את ארוחת הצהרים על ברכיה של נירית, שישבה לידי באותה
הרצאה משעממת מהקורס 'סוגיות במשפט בינלאומי' של פרופ' שניידר.
פעולה זו בהחלט עוררה את הכיתה הרדומה, לפחות לפי קולות הגועל
שנשמעו מכל הכיוונים. נירית נכנסה להלם ואני לא בדיוק חיכיתי
שהיא תצא ממנו כשמיהרתי לצאת מהכיתה, זורק מילת התנצלות לאוויר
ומשאיר להם לנקות את הבלגאן.
'כבר חודש שאני לא מרגיש טוב', חשבתי לעצמי. כל הזמן בחילות,
אין לי ממש תיאבון וכשיש לי אז אני בדרך כלל מקיא את מה
שאכלתי. כבר הייתי לפני כמה ימים אצל ד"ר שוורץ. הוא בדק אותי
במהירות, חייך אליי ושאל- "אוקיי, נועם, כמה ימי מחלה אתה
רוצה?"
אמרתי לו שזה ממש לא מצחיק וכבר תקופה די ארוכה אני מרגיש לא
טוב. אז הוא נהיה פתאום רציני, דחף לי מרשם של פארמין ליד -
"תיקח פעמיים ביום, ואם זה לא יעביר לך את הבחילה, פשוט תוריד
לחץ".
לחץ, איזה לחץ? סוף שנה, סיימתי את רוב המחויבויות שלי להשלמת
התואר האקדמאי המזדיין הזה במשפטים. הצלחתי לחסוך לי מספיק
כסף, מהקמת אתרי אינטרנט, בשביל בינתיים לאפשר לי כמה חודשי
מנוחה. אוסי זרקה אותי לפני חודש וחצי ומאז ממש סבבה לי לבד.
אבל מאיפה, לכל הרוחות, צצו הבחילות הללו?
בתכל'ס אני בחור די בריא, חדר כושר, אוכל בריא, מקפיד על סקס
עם קונדום (למרות שמאז שאוסי זרקה אותי, שתבדל לחיים, אני
מפעיל יותר את היד...). מידי פעם יש לי שפעת פה, הצטננות שם
וזהו. חוץ מזה יש לי איזה קטע של מידי פעם הפרשות דמיות
מהרקטום, לא משהו ממש רציני. ד"ר שוורץ, לאחר שחייך אליי ושאל
אותי בקול המעצבן שלו כמה ימי מחלה אני רוצה, דחף לי יד לתוך
התחת ונתן לי איזושהי משחה נגד טחורים. זה לא ממש עזר, ההפרשות
עדיין נמשכו, אבל אפילו ההפרשות הללו הפסיקו לאחרונה.
עליתי על האופנוע ונסעתי לכיוון הבית. אולי אני צריך כמה שעות
שינה. דילגתי על כמה מדרגות כשסיגלית השכנה הופיעה מולי עם
החזה השופע והמקפץ כמו פודינג עסיסי.
"מה קורה, נועם?"
"לא מרגיש ממש טוב", אמרתי לה וניסיתי לעבור אותה.
היא הסתכלה עלי, חייכה ואמרה "וואלה, אתה נראה קצת חיוור, גם
השמנת לאחרונה. אם בא לך, אתה יודע שאתה יכול לעבור אצלי לאיזה
קפה, תרגיש אחרי זה הרבה יותר טוב".
בהחלט מפתה, חשבתי לעצמי. אלק השמנתי... אני בקושי אוכל. בימים
האחרונים אני חי על פרוסת לחם ליום, הסיגלית הזו חיה בסרטים.
בבית, אחרי המקלחת, הסתכלתי במראה. להפתעתי כרס קטנה ניבטה
משם. המשקל המיושן הראה שעליתי חמישה קילו. ממה? מה קורה כאן
לכל הרוחות?
כשדברים מגיעים לגזרה שלי, אז אני ממש מתחיל לדאוג. למחרת
חזרתי לד"ר שוורץ. אמרתי לו שאני לא רוצה שום ימי מחלה ושאם
הוא ממשיך להתייחס אליי לא ברצינות, אני מפרק לו את המרפאה.
הוא הנהן בחיוך לשמע האיום ודחף לי הפניה לצילום רנטגן של
הבטן.
במחלקת הרנטגן, אחרי שהקאתי שוב בשירותים, סיפרתי לטכנאית על
הבחילות וההקאות שאני חווה בתקופה האחרונה. לאחר שהיא סיימה
להבזיק עלי קרני X, היא דפקה לי חיוך ואמרה בהומור "תשמע,
מכסימום יגלו שאתה בהריון". שתי דקות אחרי כך פרצו היא ורופא
הרנטגן לתוך חדר ההמתנה שבו ישבנו והיא פנתה אליי ואמרה לי
"תשמע, אתה באמת בהריון..."
חייכתי אליה ואמרתי " אוקיי, את משתפת פעולה עם ד"ר שוורץ".
חמש דקות אחרי זה, כשמנהל המחלקה בישר לי בנוכחות עוד עשרה
רופאים שהתקבצו סביבנו שאני בהריון, כבר לא יכולתי וצעקתי "אבל
אני בן... איך זה יכול להיות?"
פרופ' מור, מנהל המחלקה, התקרב אלי כולו רועד ואמר לי:
"תשמע... גילינו אצלך רחם פעיל... זה המקרה הראשון בעולם
שמוצאים רחם אצל גבר. הרחם שלך מחובר לרקטום. הסתכלנו בתיק
הרפואי שלך, ההפרשות שיצאו לך משם היו מחזור חודשי". בשלב הזה
אני, טכנאית הרנטגן וד"ר שוורץ התעלפנו...
בבירור שנעשה לאחר מכן נשארה השאלה מי בעצם האבא? מכיוון
שהבהרתי להם שאני סטרייט לחלוטין ומעולם לא עשיתי את זה עם
גברים (אלא אם כן אוסי היא קוקסינל), ההנחה הסופית היתה שכנראה
במהלך אוננות חדרה כמות זרע קטנה לתוך פי הטבעת שלי ומזה
נכנסתי להריון. בקיצור זיינתי את עצמי והכנסתי את עצמי
להריון.
היום, עשר שנים אחרי, אני עובד במשרד עורכי דין ויש לי שלושה
ילדים חמודים. שניים שלי ואחד של אשתי, אוסי. מסתבר שאיך שנודע
באוניברסיטה ובשכונה שאני מסוגל להיכנס להריון, נעשיתי מאוד
פופולרי בקרב הבחורות ואוסי היתה הראשונה שקפצה על המציאה.