מהמדבר הצחיח והשומם צמחה אהבה חדשה.
והפעם היא יותר חזקה והרבה יותר נחושה.
רק משהו אחד יש לי להגיד לך:
נשביתי בקסמייך, אני אוהב אותך.

Many years of suffering finally came to an end.
On the day I met you and you held my hand.
Rivers of passion flow inside my heart.
And now I can say the only thing that is true:
Nothing can break my love for you.

- מט!
- לא מט!
- מט!
- איפה אתה רואה מט?
- תסכל טוב, אחי, זה מט!

המוח שלי שוב משחק שח מט. הפעם נגד הלב. הוא אף פעם לא מפסיד.
זה לא שהוא כל כך חכם. האמת היא שהוא די גרוע במשחק הזה. נגד
מוחות אחרים הוא תמיד מפסיד. אבל נגד שאר חלקי הגוף שלי - הוא
אלוף. במשך כל שבוע המוח שלי עובר את כל האיברים שבגופי אחד
אחד ומנצח אותם. לפעמים הוא משחק נגד כמה איברים במקביל. ביום
שבת הוא שיחק נגד הלב.

                                         

- וואוו! אני לא מאמין! זה מט! לא יכול להיות. אי אפשר לנצח
אותי.
- אל תשתחצן. תדע להפסיד בכבוד.
- לא. משהו פה לא נראה לי. בטח רימית.

אם המוח שחקן גרוע, הלב הוא מלך הגרועים. אבל אי אפשר להאשים
אותו. אחרי כל הפצעים והסדקים והשברים פלא שהוא עדיין פועם.
בגלל זה המוח משחק נגדו רק בשבת, אחרי שכבר נמאס לו לחשוב. הוא
אפילו נותן ללב לשחק עם הלבנים כדי שהמהלך הראשון יהיה שלו.

                                         

- רמאי? אתה קורא לי רמאי? אתה לא מתבייש? כמה זמן אתה מכיר
אותי?
- צודק. מצטער. פשוט זה לא היה לי הגיוני שפתאום הפסדתי.
- אני מבין את זה, אבל לקרוא לי רמאי?
- לא התכוונתי לפגוע בך.

אבל השבת הזאת הייתה שונה משאר השבתות. הפעם זה לא היה עוד
טיול קליל במסע הניצחונות האינסופי של המוח. הלב נתן פייט
רציני וככל שהמוח התאמץ יותר לחשוב, הניצחון נראה יותר רחוק.
הוא הזיע. הוא חשב וחשב ותכנן אבל שום דבר לא עזר. המשחק היה
אבוד מראש.

                                       

- ניצחתי! ואתה הפסדת, תתמודד עם זה.
- הפתעת אותי לטובה. אתה האיבר הראשון שניצח את המוח. מזל
טוב!
- זה לא מזל, זאת האהבה.