למסכת האיוולת אין יגון ואין שנאה
היא נשלטת ע"י חוטי בריאה
גלגלי ענק מניעים אותה מבלי עצר
ובדרך דורסים הם את כל נשמות חיילי האוייב
מלכים ששולטים בחיילים שעושים את המלחמה
גנרלים חושבים שהם מנצחים כשבדרך יש גופות בערימה
והגלגלים נעים והמילה נשכחה
אט אט הדברים נראים כאילו לא היתה ברירה
הוא או היא או מי שזה לא יהיה
שיושב ומסתכל מעל הר גבוהה במהלך הצריחים
מבין שמהלך הניצחון של האחד הוא פתח למהלך ניצחון אחר
רק שאף אחד מהשחקנים לא שם לב ועוצר
מי כאן שולט בכל המלאכה? כוחות טבע, הבריאה
או שיש כאן שחקנים סמויים שמחלחלים מלחמה?
מי יכבוש את מי ולמה? האם החוטים נשלטים או
שהשליטה כבר מזמן אבדה נגוזה ונעלמה.
אבל בלילה כשהממלכה הולכת לישון נכנסת תפקידה
של האדמה לפעולה. היא צועקת לשמיים ומנידה את מנוחתם,
היא מנסה להראות להם שהכל כאן סתם.
אבל אוזן האוייב כבדה וכבר מזמן נחסמה
מסביב לשולחן העגול המהלך הטקטי הבא נזמם
ושוב הבוקר עולה והחיילים עושים את צעדם ושוב חללים
ושוב היושב על כס המלכות חושב שניצח את היום
אך לא מודע שמהלך הניצחון של האחד הוא פתח למהלך ניצחון אחר
לא מודע הוא לכך שמתחת לאדמה הכל רקוב ומחרחר
לא נותן לרגע למילה לבוא במגע ולנצח.
אך ימים יבואו ואולי הממלכה תתפקח
הוא או היא שיושב מעל ההר ממעל ומסתכל
בוחן ובוכה כי מזמן כבר שכחו כי החוטים נבראו
אך לא נשלטו, ניתנו באהבה כדי שנפעל בחוכמה
נתנו באהבה בכדי שנרסן את האימה
אך מהלך המלכים ומחשבותיהם על תבוסה
לרגע לא מניחים להם ומפנים מקום למילה.