לעיתים קורים לנו דברים כשאנחנו לא שמים לב,
יכול להיות שאני מפספס משהו בזמן שאני כותב,
יכול להיות שזהו הרגע הנפלא בחיי,
ואני התעוורתי זמנית והוא חומק מול עיניי,

לפעמים אינני חש את מה שאני מרגיש,
לעיתים אני מעדיף להישאר לזה אדיש,
בזמן שאני מרגיש לעיתים בורחת התחושה,
ואיננה ההשראה שבאותו הזמן דרושה,

לפעמים אני יושב, חושב וכותב,
ותוהה אם זה באמת מה שמתרחש לי בלב,
אולי בשל תשוקתי לחרוז,
הצלחתי את רגשותיי לגנוז,

יש הרבה "אולי" ו"כמעט" בעולמי,
אולי אני כמעט מרוצה ממי שאני,
ייתכן ומחר כבר אשכח את דבריי,
שכרגע נראים החשובים במעמקיי,

הם ציפו שאהיה דבר אחד והייתי השני,
הם לא ניסו לחשוב בכלל מי אני,
על מצבי אני משתדל שלא לומר תלונה,
ובכל זאת אני ממלא דף בשיר קינה,

לעיתים קוראים לנו דברים כשאנחנו לא שמים לב,
האם עכשיו חושבים אתם על רגשותיו של הכותב,
או שמא רואים ליריקה של אדם ללא כאב,
שבעצם רק עליכם, הקוראים, הוא חושב.