ובעוד אשב ואכתוב לך כאן יפתי,
לא אדע מי את.
ולמרות שהינך מושא תשוקתי,
לא אזהך במבט.
כי רק אחת תהיי שם,
בודדת מבין ההמון,
סביבך המולה בלי נדם,
שמא לא שמעתיך בשאון?

הומה לבי לך,
וליבך תר את שלי.
אותך לא אשכח,
אף טרם שמך על לשוני.
הניתן כי עטפתיך בזרועותיי,
ולא ידעתי שאת היא?
האם זנחתיך באנחה מחיי,
או אז, אללי, מה נתתי...

אינני רוצה בך לשם הנוחות,
כי שלם הנני בעצמי,
אך אותו השבריר הזועק לשלמות,
הוא זה שמבעיר בדמי.