באת אלי ונגעת בי,
ייתכן שהתכוונת,
ייתכן גם שלא.
צער גרמת לי,
נדודי שינה ומחשבות אבודות,
ייסורי גיהנום שאותם הייתי מוכרח לחוות.
וגם לו רצית להתנצל,
גם לו יכולת,
קשה להאמין שהיית יודעת,
קשה אף יותר להבין שפה אינו המקום.

הודעה חדשה הנה התקבלה,
היא קוראת לי במרחב הפתוח,
בוא אלי,
אכול מהפרי האסור.
את האושר שנטעת בי,
עם קליטת קולך,
אין בי-עיתוי לתאר.
בכל מילה - הרמוניה,
רימון חקוק במה שהיה.

שקט מסביבי,
רק אני ואת,
ואת ואני,
את מונחת מולי,
ונוכחותך ממלא את דמעות לבבי.
לו רק יכולתי לגעת,
להרגיש בך,
לעבור את המחסום האסור,
להבין את נשמתך פנימה.

ובעוד אני תוהה,
חושב וחושש משומרי הגבול הניצבים
במצפוני.
שולחת את את מתק שפתייך-
היישר,
אל מפתח ליבי.