העולם מתחלק, למצוי ורצוי
ולב פועם בקרבו
לב שבור ואבוד, שלשניים חצוי
וכל חצי, נוטה לשלו.
והלב, מי יבין, שונא או אוהב
עצוב ואולי גם זועף
את נוזל החיים הוא דוחף ושואב
לכל חצי ולא מתעייף.
הוא מזרים דם, לחצי העולם
המצוי, האלים, האכזר
מחסיר פעימה וחוזר עם הדם
אל הטוב, הרצוי, היקר.
כבר שנים פועם הלב החצוי
בעולם הפכפך, מתנדנד
וכל חצי, בתוך עולמו, שבוי
כמו פוחד, מקומו לאבד.
וחצי הלב, הכואב, האוהב
את חציו השני מחבק
והחצי הרע, את הטוב מתעב
ברוע ליבו, מתרחק.
יש דבר משונה, בבני האדם
לבן או שחור או צהוב
שמיום היוולדם, ברור לכולם
שהלב, תפקידו, לאהוב.
והלב השבור, ששבע אכזבות
יתפקד בין חלקי העולם
עד ליום שבו, יפלו מחיצות
ולב שלם בו יפעם..
יוני 2001 |
