הסוס הלבן של ארתור נשף אוויר ונעצר ליד עץ גדול ליד הנחל.
הוא ירד מהאוכף באלגנטיות והוריד את השיריון הנוצץ, לא יאומן
כמה מזיעים מתחת לדבר הזה בקיץ.  הוא התרחץ בנחל ולאחר מכן
התיישב ליד העץ לאכול את ארוחת הצהריים.  שריקה מצד ימין תפסה
את תשומת ליבו והוא ראה את ג'ון, עוד אביר על סוס לבן, מתקרב
לכיוונו.  ג'ון עצר את סוסו ליד זה של ארתור וירד באותה
האלגנטיות כמוהו, אחרי הכל שניהם עברו את אותם שיעורי רכיבה
בבית הספר לאבירים על סוס לבן.

"סיר ארתור!"
"סיר ג'ון, מה שלומך אביר ?"
בעוד הם בירכו אחד את השני לשלום הם לחצו לחיצת יד חזקה, כזאת
בין חברים טובים.
"כרגיל.  נודד בדרכים, נלחם בדרקונים, ומחפש נסיכות"
"שב ונאכל ארוחת צהריים, אני מת מרעב."
"בשמחה" הגיב ג'ון.

בעודיהם נוגסים בלחם ובשר יבש ושותים יין המשיכו את השיחה.
"נו ארתור, לא התראינו כמה חודשים.  איך החיים אצלך ?"
"כמוך פחות או יותר."
"לא היה לך משהו מאז שהתראינו ?"
"שום דבר רציני.  אתה יודע שעברו כבר שנתיים מאז הייתי עם
הנסיכה האחרונה ?"
"שנתיים מאז גווינדביר ?  ואוו.  איך אתה מחזיק מעמד ?"
"אני כבר לא יודע.  כל יום יורד לי הרצון לנקות את השיריון.
למה לטרוח בכלל ?  זה לא כאילו שאכפת להן."
"אם לא יהיה לך שיריון בוהק הן לא יסתכלו עלייך."
"יש לי שיריון בוהק והן לא מסתכלות עלי.  אולי הוא בוהק מדי
וזה מסנוור אותן ?"
"יכול להיות.  ספר בכל זאת מה קרה איתך בחודשים האחרונים".
"טוב", אמר ארתור ולגם לגימה ארוכה מבקבוק היין.

"בוא נראה מה היה...אה, כן.  היה את הנסיכה ג'ניפר.  זאת הייתה
תקופה שהייתי רוכב הרבה לעיר הארגמן, וגם היא היתה צריכה להגיע
אז הייתי נותן לה טרמפ על הסוס שלי.  היית צריך לראות
אותה...שיער בלונדיני חלק, עיניים ירוקות, גוף של בת ים.  והיא
גם מאוד נחמדה ומלומדת, ממש נסיכה אמיתית."
"ו... ?  יש לה אביר ?"
"זאת היתה בדיוק הבעיה.  כשאני הייתי שם הוא אף פעם לא היה
בסביבה ולא היה נעים לי לשאול אותה.  אז התברר לי כדרך אגב
שהיה לה אביר שנפצע במסע לחיסול קוסם מרושע.  הוא נהיה לנכה,
וכמובן נפרד ממנה."
"מעולה, למרות שזה עצוב."
"כן, ככה גם אני חשבתי.  חשבתי שסוף סוף אוכל להתאהב במישהי
וסוף כל סוף להפוך לנסיך.  אבל העניין הוא שבאחד המסעות שלי
איתה התברר שיש לה אביר אחר עכשיו.  אביר סקוטי שאיתה כבר שנה
שלמה בעוד בת השדים רוכבת על הסוס שלי!  זה פשוט לא הוגן."
ברגע זה לקח ארתור עוד לגימה ארוכה מבקבוק היין ונשך בחוזקה
בחתיכת בשר.

"אתה יודע, אביר זה לא קיר, זה שער עץ..."
"כן, זה מה שכל האבירים אומרים, אבל אף אחד מאיתנו עדיין לא
פתח את השער הזה."
"יש משהו בדבריך.  בכל אופן, איזה עוד נסיכות פגשת ?"
"היו כל מיני.  היו כאלה שנראו כמו נסיכות מרחוק, אך כשדהרתי
עם הסוס לעברן ראיתי שהן מכשפות בתחפושת.  נסיכות אחרות שנראו
כאילו שהן בתרדמה קסומה, אמרו לי ללכת כי יש להן כבר אביר על
סוס לבן."
"טוב, ברור שהן משקרות."
"אבל מה שהכי מעצבן אותי, זה הנסיכות שאומרות שהן רוצות שיבוא
אביר על סוס לבן ויקח אותן למקום רחוק, אך כשעוברים לידן הן
מתעלמות."
ג'ון צחק והגיב, "מכיר את את הטיפוס.  אבל אל תדאג, הן יגדלו
ואז יחפשו אביר אמיתי על סוס לבן."
"ומה אני אמור לעשות עד אז ?"
"תוריד את הציפיות.  מה רע בבנות הכפר ?  הן יודעות להכין נזיד
וגם להראות לך זמן טוב בחדר המיטות, ובהרבה פחות זמן המתנה
מנסיכות."
"אבל ג'ון, זה ממש לא מה שאני מחפש.  אני רוצה למלוך עם נסיכה
לצידי שלא תהיה רק יפיפיה, אלה גם מקסימה.  תגיד לי, מספר
הנסיכות ומספר האבירים שווה פחות או יותר, נכון ?"
"כן ארתור.  למה אתה שואל ?"
"אז איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה נסיכות תפוסות ?"
"אולי יש אבירים שנמצאים עם כמה נסיכות בו זמנית."
"ומה קורה שהן מגלות ונפרדות ?"
"אז יש את האבירים האלה ששומרים על הארמון שלהן זמן מה ומזנקים
על ההזדמנות."
"ג'ון, זה פשוט לא נשמע הגיוני, אתה מכיר אבירים כאלה ?"
"אממממ, לא.  אני יודע לפחות שאף אחד בשולחן העגול הוא לא
כזה".
"אז הם אבירים על סוס שחור לבן, חום, ובקיצור לא לבן."
ארתור וג'ון שתקו לדקה והסתכלו לכיוון האופק.

"מספיק עם החיים שלי.  אצלך היה משהו בזמן האחרון ג'ון ?"
"לא כל כך, אתה סיכמת את המצב פחות או יותר."
"עזוב אותן, נמאס לי מהן.  נראה לי שאלמד לקראת בחינת הכשפים
במקום לחפש נסיכה."
"רעיון טוב.  יש לך זמן בכלל ?"
"כן, אני אהיה בחופש.  אגב, דיברת בזמנו על לקחת שיעורים על
המנדולינה, לא ?"
"בסוף שכחתי להגיד לך, אבל באמת לקחתי.  אני יודע לאלתר עכשיו
סרנדות בסולם מינור."
"יפה.  טוב ידידי, אני חייב להמשיך בדרכי."
"כן, גם אני.  ארתור, תשמור על עצמך!"
"גם אתה חברי!"

ג'ון וארתור לחצו את היד וקמו על רגליהם.  כל אחד סידר את
שיריונו ועלה על הסוס, כל אחד לדרכו.  ארתור היה באותו הרגע כל
כך מיואש מלמצוא נסיכה, שפתאום הוא שם לב לנוף הפסטורלי
ולארמונות המרהיבים שיש בדרך בה נדד כל כך הרבה, מה שגרם לו
להעלות חיוך על פניו מתחת לקסדת הברזל שחבש על ראשו.  אבל בכל
זאת, אביר על סוס לבן הוא אביר על סוס לבן, וכשארתור שמע
קריאות מרחוק של נסיכה, חבט קלות בסוסו ודהר במהירות לכיוון
קולה.