ירח מתעטף בתחרת ענן,
כוכב מנצנץ בשקרו הלבן.
בערה רוחשת, גועשת, גולשת,
עולם קסום המקיפני כרשת,
הסובב סביבך לאחור, כשיכור.
ואני, ציפור, חסרת מקור,
שנגעה במרכז ונהדפה לאחור,
שזרקוה אל תוך החור השחור,
עפה לי במהירות האור.
טסה, שהזמן לא יעבור,
שלא יערפל ויפריע לזכור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.