בשתקתי עמד הנסתר
גלי עצב ברחו מן הים
שבו אליי וחבקו את לבי
הזילו דמעות של מלח מעיני נשמתי.
וסגרת דלתך אל מול בכיי
נתת לי ליפול רחוק רחוק
ללא להזהר
בידיעה שלא אחזור,
שברת אותי
כבובת משחק ושמת בצד.
מחית ממני צחוק
שיפשפת לבי עם נייר זכוכית,
גרעת אושרי מלבי,
הכאבת עם כובד טבעי
של שנאה.
וסגרת דלתך אל מול בכיי
נתת לי ליפול רחוק רחוק
ללא להזהר
בידיעה שלא אחזור,
שברת אותי
כבובת משחק ושמת בצד.
ונותרתי לבדי בקופסאת משחקים,
בין כל שאר הצעצועים,
עם יריה אחת בלב
והשניה בכאב,
שהיה ויהיה בעודי מתה
בין זרועות החלום ללא הקץ. |
