לחברי היקר דויד
חברה כעורה להחריד
אוהב אותה מאד - כאדם.
אך כיעורה-משתק לו ת'דם.
מה לעשות - עוץ לי עיצה,
איך מזה אמצא מוצא?
אל תסתכל בקנקן - אמרתי
אלא במה שיש בו - הוספתי.
כך שמע ידידי וכך נהג.
לאחר יומיים
אני שואל
נו?
והוא...
בקולך שמעתי חבר
וגלשתי לעולם אחר.
כביתי ת'אור ולא ראיתי קנקן,
שחררתי לשון מהלקקן.
ניגשתי משם למה שיש בו,
וכך נאמר - יעלה, ויבוא - בו.
מן-הון להון-ומכאן לכאן
שכחתי איך ניראה הקנקן.
ואז שינה ידידי ת'פתגם
ומי אני כי אמצא כאן פגם?
בחושך - לא תראה ת'קנקן ואיבו
תכייפו בשניים ממה שנכנס בו.
והם
חיים באושר
עד היום הזה
הלוואי על כולנו.
| 