"פטרישיה
יש בך אלוהים".
כך, מרוסס בשתי שורות
באותיות גראפיטי שחורות, מתריסות כהרגלן, בחום היום התל אביבי

אני רואה את זה מול עיני, בעודי מטפסת במעלה בן-סרוק בטיול
כלבים יומי.
ואני אומרת, אתה שכתבת,
שהיפכת אותה בפראות על משכבך,
שטללי זיעה שלך ניגרו בין שדיה,
שטילטלת,
שרצית להירחם פנימה
פנימה
אתה היית עבורה נקודת כיסוף
נקודת איסוף
בלתי אפשרית
ופטרישיה - עם כל האלוהים שבה,
נמשלה תחתיך
בור בלי תחתית
יגון נשאב ועולה על גדותיו,
ליטפה את עצמה אחר כך לבד במיטה
רצתה בטירוף מיואש להיות אתה, להיטמע, להתאבד מאהבה
ואלוהים בכה בה פנימה
עד שנרדמה.