רצתי הקיוסק בארלוזרוב, חיפשתי בין כל העיתונים בערך חמש
פעמים, אבל לא מצאתי את מבוקשי, זה שנים שאני חולם להיות כתב
בעיתון וכשהיום מגיע אני אפילו לא מצליח למצוא אחד?, חיפשתי
עוד פעם, אך שוב, אין כלום. הלכתי משם ואמרתי לעצמי בשקט: "טוב
נו, באמת למה שבמקום מושתן כמו "הקיוסק של צורי" יהיה גיליון
של "מקומון נערי חיפה?" הרציונליזציה שלי עבדה מצויין, ומיד
חיוך מרוצה ומלא עידוד נגלה על פניי. החלטתי לבדוק אולי אני
אמצא את זה ב"סטימצקי", ואכן זה היה שם!, לא האמנתי! השם שלי
(יואב מרגלית) כתוב באחד הדפים האלו, ולחשוב שכלכך הרבה מילים,
שאני אישית כתבתי, כתובות בעיתון הזה! (200 מילים ליתר דיוק,
אצל הבוס שלי אין חוכמות...). הגעתי הביתה, שמתי כמה דברים על
השולחן, התיישבתי בכורסה אשר ממוקמת לידה,נשמתי נשימה עמוקה
והתחלתי לקרוא:

  " פסטה נואר...

עבדכם הנאמן וחברתי האהובה והנאמנה גל, יצאנו ביום שיש האחרון
לבדוק האם המסעדה/בית-הקפה האיטלקי   "פסטו", באמת ראויי לאותן
הילולים שקיבל במהלך החודשים האחרונים כמעט מכל אדם אפשרי.
האוכל המוגש "פסטו" הוא בעיקר איטלקי, עם דגש על ה"פסטה" כפי
שאפשר לנחש, המקום שקט יחסית, אך      כמעט מלא רוב הזמן.
המקום לא גדול ונותן אווירה ביתית מאוד, השולחנות והכסאות
מעוצבים להפליא, וכבר מההתחלה הייתה לי הרגשה שגם אם האוכל
יהיה מגעיל, טוב שיש משהו טוב לשבת עליו.

עוד לפני שנכנסנו אל המקום עמדה מולנו מלצרית נחמדה וחייכנית
למדי (שעל כישורייה המחשבתיים         ניווכח   עוד מעט) אשר
קיבלה אותנו בברכה, אני הייתי החלטי למדי והזמנתי פטוצ'יני
ברוטב תרד, גל     שבדרך כלל   לא ממש מתלהבת מנפלאות המטבח
האיטלקי, שאלה את המלצרית על מה היא ממליצה, המלצרית    
גירדה את פדחתה   במשך ככמעט חמש דקות כשהיא בוהה בנו ללא הפסק
במבט שאומר "אני מכירה אנשים כמוכם, אתם בכוונה שאלתם את זה
כדי להכשיל אותי!" ואז אמרה בנימה של ילדה קטנה: "לא יודעת, מה
   שבא לך...", גל הבינה שהיא לבד במערכה הזאת ובחרה בספגטי
עם רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, ממש טעים, אני אינני גסטרונום, ולכן ניתוח
מעמיק על תרד שלי אני לא אוכל לעשות, אבל ברור כי כל אדם בעל
חושים בריאים יודע מתי הוא נהנה ממה שהוא אוכל, גל הזמינה
גלידה למנה אחרונה, וגם היא לא הכזיבה.
התענוג כולו עלה 90 ש"ח בלבד, מה שבכלל לא יקר אם ניקח בחשבון
שזו הייתה ארוחה זוגית, ואת מספר כוסות הספרייטים האין סופיים
שהזמנו (7!!), בקיצור ב"פסטו" הבינו שהמעמד מחייב ואם גדולי
היאפים החיפאים הועילו בטובם לבחור אותם כ-"המקום השוקק ביותר
והשווה ביותר על הכרמל", הם צריכים לפחות להשקיע בעיצוב
מינימלי ואוכל טוב (אבל מה עם מלצריות שיודעות מה בתפריט???,
סוגייה זו נתונה להחלטתכם...).
                 
                                                           
                    יואב מרגלית "


גמרתי לקרוא, הרגשתי מוזר, רעדתי, נטלתי את האקדח ששמתי על
השולחן, הצמדתי אותו לראשי(לא נעים לי להודות אבל בכיתי קצת),
ועשיתי מה שצריך לעשות...