לא, נו בבקשה אל תלכי, סליחה אהובתי, סליחה.
צעקתי לה והיא לא הקשיבה. היא עצבנה אותי, אז כבר התקשרתי
לקדישא.
ועכשיו הכול שאלה של זמן. היא כבר הלכה, בערך, כי היא לא מדברת
איתי.
היא אומרת שאני סתם זבל, בגלל שהבאתי בקטנה לחברה שלה, אבל לא
משהו רציני.
בגלל זה לא עוזבים בן אדם. אז התעצבנתי, מה אני אעשה, זה מעצבן
שאתה מביא בקטנה לחברה שלה פחות כוסית ממנה ובסוף הכוסית
האמיתית זורקת אותך סתם. ומה החברה שלה מגלה לה הכול, כאילו
היא לא הבינה שהיא הורסת לי את החיים?
ועוד קופה כזאת, אהבלה, שסתם, היא יודעת שזה היה סתם. פשוט זה
היה פעם ראשונה שלה אז היא התלהבה מזה. אבל בסוף קיבלתי שכל
והלכתי באמצע ואז היא נעלבה וסיפרה לחברה שלי ועכשיו היא עוזבת
אותי.

טוב, הלכתי ואל תתקשר אליי, תיזהר ממני, תזכור שדוד שלי
במשטרה והוא מכניס אותך לכמה שנים בלי בעיות, שלא תחשוב שאני
לא יכולה להגיד לזאתי שדפקת בזמן שהיית חבר שלי, פשוט להגיד
למשטרה ואז עם הדוד שלי ועם עוד כמה פרוטקציות מהצד יהיה לך כל
כך הרבה ג'ורה על השיער שאתה תתחרט שבכלל הכרת אותי.
מאיימת עלי, אבל בעוצמה, מתלהבת כאילו אין מחר. חושבת שזהו,
שהיא ניצחה, שעכשיו בגלל שהיא כוסית אז היא מצאה תירוץ לגמור
איתי והיא עוד כועסת. ברור שהיא תלך לבנאדם הראשון שיראה את
הגוף שלה וזה יקרה תוך כמה דקות.
אז התעצבנתי על השקרים שלה, או בעצם עיוות קטנה של האמת
והתחלתי לתכנן.

תכננתי שאני בא לדירה ומתנצל ואני בדיוק מתקשר לחבר החדש שלה,
שבטח כבר הפה שלו פעור מאז שהוא ראה אותה לפני 3 שעות ואני
אומר לו שמצאתי מאתיים שקל מתחת לבניין ושיבוא לקחת מהר, לפני
שמישהו אחר ייקח. והוא בטח יהיה אהבל, טוב, חבר של הכוסית הזאת
שהייתה פעם חברה שלי, יעזוב אותה מהר בדיוק כמו שנדלק עליה
וירוץ לקחת את הכסף שמחכה לו שם ואני אשים שם שטר של מונופול.
ואז, אני אעלה במדרגות ואחקה את הקול של החבר שלה, החדש ואז
אני אכנס לדירה.

בינתיים התקשרתי לקדישא ואמרתי להם שבסוף היא הבריאה מהמחלה.