כשהייתי ילד אמא לקחה אותי לגן חיות למפלצות. זאת הייתה המתנה
שלה ליומולדת שלי.
המקום הזה היה נראה כמו גן חיות רגיל רק שבמקום חיות היו
בכלובים מפלצות שונות ומשונות. בהתחלה היה כלוב גדול ובו יצור
שעיר שדומה לגורילה רק עם פרווה לבנה. בשלט היה כתוב
"סאסקוואץ'". שאלתי את אמא "מי זה?" והיא ענתה לי שזה השם של
ביגפוט. אח"כ המשכנו לכלוב קטן יותר. בכלוב הזה הייתה מפלצת
בשם "צ'ופקברה". אחריו המשכנו לכלוב יותר גדול שבו הייתה
גורילה ענקית ששמה "קינג קונג" ואחריה כלוב ממש ענק שבו היה
"נסי - המפלצת מלוך נס".
כל מפלצת שעברנו לידה גרמה לי לשאול את עצמי שאלה אחת "איך זה
שמפלצות שאמורות להפחיד והטיל מורא באנשים נראות כל כך עלובות
ומסכנות בתוך הכלובים האלה?".
התופעה הזאת נמשכה לאורך כל הסיור. עברנו ליד שדים, מפלצות,
רוחות רפאים וכל שאר היצורים שמופיעים בסיוטים הכי רעים שלכם
אבל אף יצור לא הצליח להפחיד. בשלב מסוים התחלתי לרחם עליהן.
מי החליט לתפוס אותן, לקחת להן את החופש ולהציג אותן לראווה?
ואז הגענו לכלוב האחרון.
על השלט היה כתוב "מפלצת זו חיה על כדור הארץ במשך אלפי שנים.
קצב ההתרבות שלה גדול לאין שעור וכך גם הנזק שהיא גורמת.
מדענים מעריכים שאם לא יצליחו לעצור אותה היא תגרום להשמדתו של
העולם בקרוב מאד."
מול הכלוב עמדו הרבה אנשים. חלקם צעקו, חלקם התרגזו, חלקם עמדו
מופתעים אך אף אחד לא הועיל בטובו לזוז ממקומו ולתת לאחרים
לראות את המפלצת. כמובן שבתור ילד סקרן לא יכולתי ללכת הביתה
בלי לראות על מה המהומה. למזלי הייתי קטן וצנום והצלחתי להשתחל
בין האנשים. נדחקתי, נמעכתי, נמחצתי, נדרכתי, נאבקתי ובסוף
הצלחתי להשחיל את הראש בין האנשים שעמדו בשורה הראשונה.
הסתכלתי על הכלוב ועיניי נפערו לרווחה.
בתוך הכלוב עמדה... מראה...