גלי נפשי מתנפצים אל מול שוקת שבורה
והשוקת, עייפה היא.
נימי נפשי זועקים את זעקתם האחרונה
בעומדם נבובים ונבוכים.
ואני, עומדת כך, מול הים הגדול
מנסה בכל כוחי לשכוח אותך.
דלתות הברזל נמנעות מלסגור
בתא האפל את תמונת זכרונך.
רק אתמול נתת לי יד,
יד מלטפת ופוצעת.
את ליבי סחפת כסירת מפרש קטנה
בתוך הסערה הקולחת.
גלי נפשי מתנפצים אל מול שוקת שבורה
והשוקת, עייפה היא.
יודעת כי בסוף ישקוט הים
ואוכל להמשיך בדרכי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.