שואפת מעט מהאויר המלוכלך הזה
הם קוראים לו חיים
היא קוראת לו רעל
הוא זורם להם בורידים
היא משחררת אותו החוצה
ומחייכת לעצמה.
יש אנשים שכותבים לה
על הלב
ויש כאלו שחורטים
עמוק, עמוק
והיא לא יכולה לשכוח.
ונזכרת ברגעים אחרונים
בפרידות אינסופיות
ומחייכת לעצמה.
אין דיבורים
בלילות ריקים,
יש מעט אלכוהול
ונערות מיוסרות על הבר
היא שומעת פטפוטים
הצעות מגונות
ומרגישה- לא מרגישה שומדבר
ומחייכת לעצמה.
כשהראש בין הידיים
הם מיואשים,
לה זה נותן בטחון
חלומות בהקיץ לא עושים לה טוב
היא מעדיפה ללכת לישון.
ושניה לפני איבוד הכרה
מחייכת לעצמה. |
