[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
אל יתהלל חוגר כמפתח

מזכירתו של העו"ד, חברי הטוב, הייתה תמיד קורצת אלי מין קריצה
רב משמעית אך המשרד ההומה לא אפשר לרדת לעומק כוונותיה. בפסח
זה החליט חברי לצאת עם כל עובדיו לחופשה מרוכזת באיים היוונים
והשאיר רק את חגית המזכירה "לנקות את השולחן" מאחר ולא נמנתה
עם עובדי המשרד אלא עבדה מטעם חברת כ"א. ניצלתי מידע זה
והחלטתי לבדוק עד כמה תתגרה בי חגית בהעדר האבטחה הקבועה.
מצאתיה יושבת על שולחנה, ממיינת דואר נכנס. בחולצתה הלבנה היו
שני כפתורים פרומים אשר חשפו אל מול עיניי את חמוקיה שבלטו
וקראו תגר. חזייתה בלטה לעיניי המתבוננות מעל דמותה הישובה
והייתי מגורה מאד מעצם כוונת הביקור שהייתה במחשבתי עוד
מלכתחילה.
בלי דיבור מיותר נטלתי סכין חיתוך המעטפות, שיספתי חזייתה
בדיוק בין שדיה ואלה זינקו לפתע קדימה. ידיה התרוממו
אינסטינקטיבית לכסות את צמד הכדורים החטובים אבל מאמציה היו
לריק; השדיים היו גדולים מכפי מידות כפות ידיה וכמו גלשו מעל
ומעבר לאצבעותיה.
בינתיים התקרבתי אליה, גחנתי תחתיה והתחלתי לנשק את צווארה.
נשימתי הותירה נתיב לוהט בעור צווארה וחזה, תוך שאני מתקרב עם
נשיקותיי לשדיה עוד ועוד. כל גלישה, כל נשיקה גרמו לחום המגע
לגאות ככווית הברזל המלובן. חגית רצתה לצרוח לעזרה אך שום נפש
חיה לא הייתה עשויה להיענות לזעקתה והיא ידעה בעמקי נשמתה כי
היא תלויה בחסדיי. תחבתי הפגיון המשרדי בין מכנסיה לחגורתה
ושיספתי הבד והחגורה ומכנסיה החלו נושרים ממנה; ירכיה המושלמים
של חגית החלו להיחשף.
"לא, אני מבקשת ממך שאל תעשה לי זאת, אני בתולה", התחננה.
"בטח בתולה..." השבתי, "ודם בתולות טהור לא ראוי לי?"
היא זינקה ערומה לגמרי, חיפשה מחסה... התקרבתי אליה באיטיות
מחרידה, רעמת שערותיה הייתה מפוזרת על פניה וכתפיה - ממש נראתה
כאלילה. בחנתי כל קמט אינטימי בגופה העירום בהנאה גלויה שעל
פני מרוח חיוך הכובש. התקרבתי אליה, חיבקתיה, שמתי כפות ידי על
עכוזה.
"מה אתה מתכוון לעשות לי?" שאלה.
"מיד תדעי" השבתי.
הרמתיה ונשאתיה לחדר של חברי אשר כלל גם ספת אירוח והשכבתי את
"האלילה" בעדינות על הריפוד הקטיפתי. התבוננתי על חגית המפוחדת
והבנתי שהצהרתה בקשר לבתוליה לא יכולים שלא להיות אמת ונכמרו
רחמיי - יש איזו הגינות מינימלית המפרידה אותנו משאר חיות
העולם והודעתיה: "המשחק תם".
היא התבוננה בי במין הבעת תודה וחמלה מהולים יחדיו, הרגישה
כאילו מעונינת לפצותני על "אבירותי" בסוף התהליך, כאילו שכחה
שנטלתיה ללא רשות עוד מלכתחילה. ואז פנתה ואמרה:
"אתה יודע, בתוליי אילצוני להתמחות במין אוראלי, אני מעניקה את
המציצה הכי טובה בעולם".
התרוממה ממשכבה, כרעה על ברכיה, פתחה כפתורי מכנסיי ופנתה
ישירות אל אשכיי. בידה השנייה החלה מלטפת את אברי תוך שהיא
גוחנת ומתחילה ללקק אותו עד שלשונה הזריזה מתמקדת בעטרת איברי
ומדי-פעם מלווה לקיקתה בנשיכות זעירות כאלה, קלילות ומפתיעות.

חשתי את רגליי פקות קמעה, הגירויים התפשטו על כל אזור המפשעה
ואל פי טבעתי. "אהה, אלוהים אדירים" קראתי משלא שלטתי בעצמי
יותר.
פורקני ניער כל איבר בגופי, בהיתי אל חגית במין הבעת תודה
אווילית כאשר אני רואה שזרעי ניגר מזוויות פיה, מכתים את סנטרה
ולחייה. לקחה "טישו", רוקנה פיה ושבה למחות מאיברי את שאריות
זירמתי.
"מעולם לא עברתי חוויה מסעירה כזאת" אמרתי לה
והיא השיבה: "שפיכה טובה אחת מצדיקה שפיכה נוספת... יש עדיין
הרבה עסיס בביצים האלה".
היא השיבה את זרגי לפיה, לחייה התקערו עם מציצתה העזה ובאותו
רגע שיסף כאב עז את עכוזי בעת שדחפה בכוח שתי אצבעות ידיה לתוך
פי הטבעת שלי. הרגשתי כאילו חלף שיפוד מלובן במפשעתי, גנחתי
ואינסטינקטיבית, ללא שום כוונה, סטרתי על פניה תוך שהיא נהדפת
מעצמת החיבוט. ידה נתהדקה על לחייה הכאובה:
"רק ביקשתי לענג אותך" אמרה, "לא התכוונתי להכאיב" הוסיפה.
התחלתי מכנס בגדיי, לבשתי מכנסיי, שמתי על עצמי את החולצה בלי
לרכוס כפתוריה, נעלתי נעליי ללא לשרוך שרוכיהן ויצאתי מחדר
הזימה. ידעתי עכשיו מהי מהות המשפט - "אל יתהלל חוגר כמפתח".

14/04/01 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא הבנתי למה
בקומיקסים מי
שצועק צועק
ARRRGHH

הרי זה דבילי
לגמרי


אם מישו ירה בך,
היית צועק
אררררגגגגג?!

צועקים "שבעס",
צועקים
"אייייה!",

אבל לא ארררג!




אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/04 11:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה