[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
אוננות בזוגות

לחצתי על כפתור האינטרקום. סתם רציתי לשאול אותה לשלומה, אם
כבר הזדמן לי לפסוע ברחוב בו היא מתגוררת.
"בוא, תעלה..." אמרה מאיה, ידידתי מאז ימי תיכון העליזים.
עליתי לדירתה, היא פתחה את הדלת ומיד הכריזה:
"אני משועממת וגם מיוחמת".
"נו... ואת לא יודעת איך לטפל בעצמך במצב כזה?"
ענתה: "אוף, אני מאוננת במשך כל אחר-הצהרים אבל זה מבאס לעשות
את זה לבד".
"אוננות זה משחק סולו..." הערתי.
והיא ענתה: "לא בהכרח, אפשר לעשות זאת גם בזוגות!".
בלי לבזבז זמן, השתרעה על הדרגש עליו ישבה, נשענה על מסעדו,
שלחה שתי אצבעות בצורת האות V, והפרידה לצדדים את פלומת ערוותה
הבהירה והמסולסלת עד ששפתי הפות הלחות ניבטו אליי כמו מחייכות
בעווית זימה. ותוך שעיניה בוחנות אותי, שאלה: "נו, מתחיל לעמוד
לך?"
"ומה את חושבת שאני פגר?" עניתי כאשר מבושיי החלו מתנערים
בפעימות חשק.
"אתה מוכן ללקק לי?"
"למה לא" עניתי "אבל מה יהיה לי מזה?"
"אתן לך להשפיך לי ביד" הגיבה.
"את זה אני יודע לעשות לבד והרבה יותר טוב ממך... תמצצי לי או
שתכניסי אותו לתוך ערוותך" הצעתי לה.
"אתה יודע שאני לא מתעסקת עם זרגים" השיבה, ואז נזכרתי שכבר
בהיותה תלמידה היו למאיה נטיות לסביות.

התרתי כפתורי מכנסיי וחלצתי את איברי החוצה. חשתי כבר בהפרשת
הלחות הראשונה והתקרבתי אל פניה:
"הנה לך, ממש מוכן למבצע, לא יקרה לך כלום אם תקריבי משהו
מהעקרונות הלסביים שלך".
"איזה שמוק" כאילו נזדעקה בשאט נפש.
"כן, כך קוראים לו ואם אין מציצה אין לקיקה" עניתי.
היא הביטה, הרהרה ולפתע אמרה: "אוקיי, בוא הנה".
נתתי למכנסיי לנשור למטה, קרטעתי לעברה עם מכנסיי המופשלים,
אחזתי בידיי את ראשה והדפתי את איברי אל פניה. היא הידקה את
שפתיה בחוזקה כמסרבת לבלוע את "התרופה".
"פתחי את הפה" אמרתי בקול כעוס והיא המשיכה להתעקש ולנער ראשה
מצד לצד. ניסיתי לייצב את ראשה אך מאוחר... עד שהצלחתי במשימה,
פורקני השיג אותי ונתזי הזרע נחתו על פניה בזה אחרי זה. "גועל
נפש", אמרה ואני התארגנתי לתזוזה.
"לאן אתה חושב שאת הולך?" שאלה, "הרי הבטחת ליקוקים..."
"כן, אם היית מוצצת לי..." עניתי.
"מה אני אשמה שאינך מסוגל להתאפק עד שאהיה מוכנה?"
הסתכלתי עליה ולא ידעתי אם לזעום או לצחוק ולפתע פרצתי בצחוק
ואמרתי: "טוב, לכי ונקי פרצופך, הסירי חלוקך ואתן לך לקיקת
משולש כזאת שלא קיבלת מאף חברה שלך".

השקעתי בערוותה ובדגדגנה שעה תמימה תוך שהיא גומרת מספר פעמים.
כל פעם היה גופה מפרפר ומפרכס תוך אנחות וגניחות בלתי פוסקות.
מאורגזמה לאורגזמה הרגשתי שגופה הולך ונחלש בתגובותיו עד שעמדה
על סף הירדמות עמוקה.
"אתה לא כועס, נכון?" שאלה.
"לא, אבל בפעם הבאה אני רוצה חלוקה שווה, תן וקח, שעה בשבילך
ושעה בשבילי ולא שתי דקות בשבילי לעומת שעתיים."

כך נפרדתי ממאיה הלסבית שמאז אותה פגישה ועד היום הצליחה
להתגבר על שאט נפשה הטבעי מזרגים ולפחות את אברי מחבבת לא
מעט.

כן, כיום יחסינו אכן מושתתים על בסיס "תן וקח" שווה.

9/04/01







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני יודע איך
כותבים סלוגן






פישקה זוהר
עד ראיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/3/04 11:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה