זו המילה שלו נגד המילה שלה
ולהם בכלל איכפת אם היא לבשה שמלה
ובמשטרה כשהלב כבר מאובן
מיטשטש הגבול בין הפושע לקורבן
פרצופים מחוקים, מטושטשי פרצוף
דוחפים ידיים ארוכות לתוך הגוף
הם שואלים היכן היית בזמן המקרה
בלב הם חושבים "אולי הזמנת את זה"
הבושה מחלחלת והפחד משתק
ואז את מבינה שלך נותר להצטדק
הם אומרים אונס-זה בעצם רצח
כי הנפש שלך נכחדה עכשיו לנצח
עם ניסוחים מישפטיים דבר לא מתבהר
את רוצה לברוח ושהכל יגמר
אולי תתעוררי ותביני - זה סיוט
ושכל מה שקרה זו בעצם רק טעות
ובבית המשפט זה כבר אונס אחר
את כבר מבינה - זה לעולם לא יגמר
כי אולי אותו רוצח אנס את גופך
אבל כולם מסביב אונסים את נפשך
את מרגישה אשמה וחסרת-ישע
כביכול את עצמך ביצעת את הפשע
ואחרי משפט ארוך הוא אולי יצא זכאי
ואת חושבת לעצמך אם זה בכלל היה כדאי
את נפשך הקרועה כבר לא ניתן לאחות
והם טוענים ש"אין מספיק הוכחות"...
ואם כבר יורשע, במקרה הטוב של הסיפור
יענש בעבודות שירות למען הציבור...
"הרי לא נהרוס לו ת'חיים, זו עבירה ראשונה"
לאיש לא איכפת מנפשך המעונה
אחרי זמן מה הכל ישכח
פרטי המעשה יזרקו אז אל הפח
את תמיד תחיי חושך, רחוקה מצל של אור
והוא כבר מתכנן את הקורבן הבא בתור...