|
רוח פרצים שמים קודרים
הכל מסביב צבוע אפור
שוב את בוכה על אותה אהבה
מכסה את הכל בסדין השחור.
הסערה לא תיגמר אף פעם
האדמה מתחת לא מפסיקה לרעוד
ורק עכשיו נפקחו עינייך
מבינה שלא הכל בוורוד.
נכנסת לחדר מכבה את האור
שלעולם לא ידלוק לו יותר
יושבת פגועה וללא הצלחה
מנסה לעצור את הקור החודר.
ברגע אחד את סיימת את הכל
אין לך יותר דאגות ופחדים
עכשיו כולך מכוסה את בחול
ורק גופך עטוף תכריכים... |
|
|
כשהייתי ילדה
קטנה וטיפשה
איחלתי בהפסקת
האוכל
"בתיאבון"
כמו שהמורה
ביקשה...
ואז כולם
ענו:"חן, חן
לחן" וצחקו
ואני בכיתי.
מצד שני זה פינת
סלוגנים לא
רחמים עצמיים
ונוסטלגיה...
חן, הלא קשורה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.