|
רוח פרצים שמים קודרים
הכל מסביב צבוע אפור
שוב את בוכה על אותה אהבה
מכסה את הכל בסדין השחור.
הסערה לא תיגמר אף פעם
האדמה מתחת לא מפסיקה לרעוד
ורק עכשיו נפקחו עינייך
מבינה שלא הכל בוורוד.
נכנסת לחדר מכבה את האור
שלעולם לא ידלוק לו יותר
יושבת פגועה וללא הצלחה
מנסה לעצור את הקור החודר.
ברגע אחד את סיימת את הכל
אין לך יותר דאגות ופחדים
עכשיו כולך מכוסה את בחול
ורק גופך עטוף תכריכים... |
|
|
אני מתאר לעצמי
שהיה מאוד קשה
לחיות בגטו, בלי
כדורגל כל שבת.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.