שרי גמליאל / יאוש |
והלב כבר מזמן לא פועם.
מהלכת בעולם מרוחקת, מנותקת
לכודה בתוך בועה
לא שומעים אותי צועקת
כמו בובת מריונטה
שחתכו לה את החוטים
תלושה, זרוקה, מותשת
מפורקת מבפנים...
בורחת אל הצללים
מן האור מתחמקת
אתם לא תראו אותי פה יותר
אני מכאן הולכת
אבל בבקשה, תחסכו את הדמעות
כי עכשיו אני מאושרת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|