ויום אחד היא לא קמה יותר. באמת התפלאתי שהיא לא נצמדת אלי
בלילה לאסוף קצת חום.

היא נכנסה למיטה לפני שעוד הגעתי וקראה ספר עבה כזה שאני אפילו
לא מצליח להתחיל, כי אין לי סבלנות. כשחזרתי וקילפתי את הפוך
מעליה, ראיתי את הגוף היפה שלה קורא לי. היא לא אוהבת לישון עם
בגדים. זה התחיל מהילדות שלה, היא אמרה לי שתמיד גירדו לה
הפתקים בבגד אז היא היתה מתפשטת אחרי שהיו מכבים לה את האור.
ונגעתי לה בצד של הצלעות והגוף שלה היה מדוגדג, ראיתי את זה
לפי הנקודות הקטנות קטנות שנהיו לה בגלל היד הקרה שלי והיא
סגרה את הספר והסתובבה אלי. היתה לה דמעה קטנה בעין, כמו ילדה
קטנה. אספתי את הדמעה באצבע שלי, היא חיבקה אותי ואמרה לי "זה
הספר". היא הורידה מעלי את הבגדים, תמיד היא ידעה מה אני רוצה,
מה אני צריך, איך ואיפה לגעת ותמיד כשהיא היתה עושה את זה
הייתי חושב לעצמי שאני זכיתי באוצר, ושהיא אולי קצת עיוורת
שהיא לא רואה את זה. היא לא רואה את זה שאני לא שווה כלום
לעומתה, קליפה בלי שום רגישות, חלול.
אבל היא תמיד אמרה שטוב לה, שהיא אוהבת אותי, אני עדיין אוהב
אותה, מתגעגע לנשיקות הרכות שלה ולריח שיש רק לה, ריח גוף מתוק
מתוק, היא חיממה אותה מבפנים ואני חיממתי את הגוף שלה בלילה.

ויום אחד היא פשוט לא קמה יותר. השעון שלה צלצל וצלצל וצלצל
והיא לא קמה, וזה קצת הרגיז אותי כי אני שונא שמעירים אותי
בבוקר בלי סיבה, אז קמתי וכיביתי, וראיתי שהיא ישנה במין שקט
מוזר כזה, בדרך כלל היא מסתובבת וזזה הרבה, אבל היא לא זזה,
הפה שלה היה פתוח קצת כמו תמיד. התקרבתי כדי לנשק אותה אבל לא
יצא לה חום מהפה וגם לא מהאף, הדמעות שלי התחילו לטפטף לה על
הגוף, מנסה להעיר אותה, בדיגדוגים, בנשיקות, בחיבוקים והיא לא
זזה.
הרופא אמר שהיה לה כריש דם במוח.
היא לימדה אותי להפוך כל דבר עצוב לדבר משעשע, אז כל הלוויה
שלה חשבתי על כריש תינוק שהיא בטח שתתה מהמים המגעילים של
הברז, והוא כל הזמן שוחה לה בגוף מנסה לצאת החוצה לאמא ואבא
שלו בים הגדול ואז פעם אחת כשהוא הגיע לראש, הוא נתקע במחשבה
יפה כזאת ועצר את כל הנחלים האדומים שלה.
וככה היא הלכה לי.
ואפילו שזה באמת משעשע קצת, כריש במוח, זה לא הצליח לשעשע
אותי. במיוחד כשהורידו אותה בקבר לאדמה, אני חושב ששמעתי את
עצמי בוכה, כולם מסביב נורא בכו והיה לי קשה להתרכז, אבל
כשחזרתי והסתכלתי בראי היו לי עיניים אדומות ונפוחות כאלה.
הריח שלה עוד היה בבית, היא עדיין פה, הריח לא יוצא, גם אחרי
שנתיים.
אני כבר לא הולך לים וגם הפסקתי לשתות מים מהברז.
אני עוד אוהב אותה.
ואפילו לא הספקתי להגיד לה בוקר טוב.