ג'ני פקמן / זיכרון |
המילים דוהות,
הן לא עומדות במשא
הזמן.
אני רוצה לזנק,
לעבור דרך ההשתקפות
שהתרוקנה זה מכבר,
דרך מפל הנצח השקוף
של מי החיים,
גם אם שם, בצדו השני
לא נותר לי עוד דבר,
רק כדי שאוכל
לומר שהיה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|