אני מרגישה שנשארו לי עוד מליון דברים לומר לך.
אני כמעט בטוחה שכולם מסתכמים בכך שאני מתגעגעת...
אתה לא יוצא לי מהראש, זה בלתי אפשרי לשכוח דמות שמוטבעת כ"כ
חזק בתוך חיי בכל צורה אפשרית... חרוטה לי בנשמה.

כל דבר מזכיר לי אותך...
אני מחפשת את אותיות השם שלך בכל דבר שאני קוראת... כתובות,
שלטים...
אתה אולי תחשוב שאני קיטשית וילדותית, אבל תראה מה אתה עושה
לי
אני לא מבינה אותך וזה מכאיב לי, ואז חושבת שמבינה וזה עוד
יותר מכאיב לי... אני דשה במקום.

פעם ידעת לקרוא אותי, אז למה אתה לא קורא אותי עכשיו?
או שאולי אתה כן, ובגלל זה אתה מתרחק.
בלילות עדיין מתגנבות להן דמעות, בכל פעם שזיכרון מתוק עולה,
זכרון ממך... אבל הדמעות לא מתוקות.
לא מצליחה להתנתק ממך.
אני כ"כ מתגעגעת למגע שלך, לשפתיים, לחיבוקים...
עצוב לי עכשיו, כשאני לא מסוגלת להגיד לך את כל הדברים
האלה...
שומרת הכל בפנים, מתנהגת כרגיל, אין לך מושג...

איך זה שאני כ"כ אוהבת אותך, למרות הגיהנום המזויין הזה שאתה
מעביר אותי?!
ואתה... חושב עלי לפעמים?
מעניין מה אתה חושב...

אני לא חושבת שאתה אי פעם תבין מה אני עוברת, לא משנה כמה אני
אנסה להסביר.
אתה לא תאמין כמה אני צריכה אותך עכשיו, אפילו אני לא
מאמינה...
לא חשבתי שאני אקשר למישהו בצורה כזו.
כמה שירים כתבתי עליך...
כמעט כל השירים שלי פה הם לך.
אולי אם היית קורא אותם, היית מבין...

אתה יודע מה הכי מוזר?
אנשים אומרים: "אם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי עושה
את זה אחרת".
אבל אני לא. הייתי חוזרת על הכל שוב, מהתחלה, רק בשביל אותם
רגעים בהם היית שלי...
אבל אתה, אתה כנראה מעולם לא היית שלי - וזאת האמת.
אני רואה את זה עכשיו...
הגעת קרוב, כל כך קרוב, אבל לא קרוב מספיק, לא קרוב שישאיר
אותך איתי...

המחשבות עליך מוציאות אותי מאיזון!!!
אז בוכה כי עצובה, ומתמוטטת כי כבר לא יכולה.
וכל מה שנשאר לי לעשות זה לכתוב... על דברים שלא אמרתי לך...

לסיום, אהוב אבוד שלי, אני מאחלת לך לשבור את החומה שבנית
סביבך ולהרשות לעצמך לאהוב ולהתאהב... זה שווה את הכל, אני
מבטיחה.


שלך, וכנראה לתמיד...
אני.