העיניים, כן זוג עיניה שלה
אותך עיניים שמהן פחדתי
שבהן חששתי להתנגש
זה היה אמיתי ומפחיד
הרגשות שלי כמעט קפצו והתפרצו החוצה מהלב
אבל עצרתי, לא נתתי להן לצאת,
לא נתתי לעצמי להסחף.

ועבר יום ועבר שבוע
והיא כבר לא שלי... כן, היא של אחרת!!
אפילו מהמחשבות בראשי שלי היא ברחה
קיבלה רגליים קרות מהאדישות האל-טבעית
שהפכה לדרך חיים...

ועבר חודש ועברו חודשיים.
והנה חזרתי לבקר
האש כבר כבתה מרוחות הלילה הקרות
ו... מעוד כמה סיבות...
והיא עדין שלה, ואני של אחרת (אולי)
הקנאה שותקת, עייפה... יכול ליהיות שהיא מתה.
והאהבה מעורפלת -לא בדיוק אהבה
הגעגועים לא מציקים וקודרים
אך גם לא ממש נעימים

השורות, המילים מחזירים אליי קצת
את הפחד מלהסתבך שוב עם רגשותיי
להכנע שוב לפחדיי
וכן, גם לדבר שטויות ולחשוב שאני הכי אמיתית בעולם...

מעיין.