פעם האמנתי באחת מיוחדת
בנשמה תאומה, באישה מסוימת
ושמצאתי אותה הייתי עיוור
ושאיבדתי אותה נהייתי חיוור
והיום אני רק מתגרד
בשיער ואיפה שרק אפשר
מנסה להבין את הגירוד שנגמר
הוא מתחיל מהיד ולא מפסיק לגרד
ומגיע לראש ולא רוצה לכבד
רצונות של אדם
שאיבד כל תקווה
בלמצוא בחורה ואולי אהבה
ומי אני בכלל כבר שכחתי מזמן
ואולי פשוט לא אכפת
כי נאבדתי בזמן
ולא הפסקתי לגרד
את אותם פירורים
שמגרדים ללא הרף וללא רחמים
על נפשי שקורסת
על פני השנים
והיא רוצה לבכות
ואני לא נותן לה לרצות
ואני לא מבין למה
הפירור מגרד וכמה
תעזבו אותי בשקט!
תנו לי מנוחה
תנו לי לגרד
תנו לי להבין למה אני צריך אותה?