הו ליבי ליבי,
מדוע דמעה וכבה נרי ?
הו ליבי, מאור האש נשאר גלמוד ועזוב
נותרנו שנינו מלאי כוויות השקרים, חתכי אמון שהופר חוצים את
החזה ודם שוטט מהול בתקווה נושק אל שפתותי

מסביבינו, רבבות רבבות של לבבות, אחיך... אחי...
הרוכבים על גל האידיאות העולה, אך עם בוא הגאות ונותרתי בודד.
חושש אני כי נותרתי לבדי, איתך נותרתי. שניים.
חושש אני שמה אבדו המפתחות אל חדרי הבוער ותקוע אני בכור
מפוייח זה.

הו תקוות שנמוגו, הו ידי מנגבות בפיח את העבר החרוך,
רוצה אני להאמין,
אף לקוות לנסות ולשמוע אך אוזני אט אט נאטמות מהכאב האנושי
המאיים לתומו על ראייתי.

מרגיש אני ליבי כי נותרנו לבד. שנינו. דממה.

לבד נותרנו, אך אמשיך ליבי -לשרוטך לכל דורש בתקווה שאמצא את
לבבות האחרים שטבעו בגל הגאות הנורא.